עיתון תקופתי - ידיעות שמואל
ראיון עם אחת הפרות הנושאות את ארון הברית
מאת כתבינו אריאל ויגודה ואראל כהן
חדשות מזעזעות!
ה' הרג 50,070 אנשים! ורק בגלל שהסתכלנו על הארון הקדוש שלו (בנימה מזלזלת-), אוי אני
נשרף מבפנים, הצילו!....
לצערנו הרב ידידנו הכתב מת בייסורים, עקב זה שלגלג על הארון.
ועכשיו נחזור לסיפורנו המעניין על אנשי בית שמש. אתמול בשעת הקציר הופיע פתאום הארון הקדוש, רתום לשתי פרות, ולידו ארגז מסתורי.
אנשי בית שמש מפחדים לפתוח אותו משום שאולי הוא "מקולל". כיוון שאנשי בית שמש נסערים,
החלטנו לערוך את הראיון עם אחת הפרות שנשאו את הארון, וניעזר במתרגם הפרות הידוע: שמוליק מו-מו.
מראיין: שלום וערב טוב.
פרה-שמוליק: שלום וערב טוב.
מ: איך הרגשת כשנשאת את אחד הדברים הכי קדושים לעם היהודי?
פ-ש: הרגשתי את קדושת הארון, לכן הסכמתי להמשיך ללכת ולהשאיר את בני מאחור, ( שאני מתגעגעת אליו מאוד) , אבל הרגשתי גם קצת דחויה בגלל שהתייחסו ליכולות שלי כמובנות מאליהן, והרי אנחנו לא אמורות לשאת דברים, אנחנו פרות חלב. ובנוסף לכך גם קצת פחדתי כי שמעתי רבות על היכולות של הארון.
מ: איך הרגשת כשראית שבני ישראל מסתכלים על הארון בצורה קצת לא מכובדת?
פ-ש: רציתי לצעוק עליהם, להסביר להם שהם צריכים להסתכל ביראת כבוד, אבל אם הייתי מתחילה לצרוח מווו! מווו! אז הם בטח היו חושבים שהשתגעתי.
מ: איך הרגשת כששמעת שהולכים לשחוט אותך?
פ-ש: הרגשתי פחד, אבל גם קצת נחמה, כי אני אנתן כמו מין פיוס לה'. מין נחמה על כך שהוא נאלץ להרוג כל כך הרבה דברים ממעשה ידיו. וזה בטח קשה לו מאוד.
מ: תודה רבה וערב טוב.
פ-ש: תודה, ושיהיה לכם ערב מוווווווווווושלם.
שני בני כהן חיללו את המשכן!
מאת כתבתנו אריאל ויגודה
חדשות מרעישות, שני בניו של עלי הכהן הדגול מחללים את הקודש! אוכלי בשר חי!, מקללים את -ה' , ומביישים
את עמם, ואביהם. כדי לקבל עוד פרטים הזמנו את עלי (הכהן) לראיון :
מראיין: שלום וצהרים טובים,
עלי: שלום שלום,
מ: האם תוכל לספר לנו איפה? ואיך? שמעת על השערורייה הזאת?
ע: שמעתי אותה לראשונה ביום שבת האחרון, כשהלכתי לבקר חבר, ובדרך שמעתי שני אנשים מדברים:
1: אתמול הלכתי להקריב קורבן, ובמקרה הכהן היה פנחס נ....
2: איזה פנחס, הבן של עלי?
1: כן- בקיצור נכנסתי והגשתי לו את הכבשה ואמרתי שאני רוצה להקריב אותה קורבן עֹולה- ולא תאמין מה הוא
עשה... הוא לקח את הקורבן ופשוט התחיל לאכול אותו! ככה בשר חי!
2: ואוו, מה עשית?
1: יצאתי משם בריצה ובבכי.
מ: מה עשית כששמעת את זה? איך הגבת?
ע: בהתחלה לא האמנתי, חשבתי שסתם לשון הרע, אבל אחרי כמה פעמים התחלתי להאמין. זה פשוט היה
הלם! לא הבנתי איך לא שמעתי או שמתי לב לזה קודם? התחלתי להתפלל עליהם לבקש רחמים, אבל אחרי
שדיברתי איתם וראיתי שזה לא עוזר התייאשתי.
מ: איך חופני ופנחס הגיבו לזה שגילית אותם?
ע: הם הגיבו באדישות ותמימות, וזה ממש הכעיס אותי, הייתי על סף משבר. לא יכול להיות שהילדים שלי יחללו
את בית המקדש, ובנוסף לכך הם לא מתוודים או מצטערים או מרגישים חרטה, הרגשתי שאיפשהו בתוכי הקשר
עם בני - קצה אחד שלו ניתק.
מ: תודה רבה עלי וצהרים טובים.
עלי הכהן במשכן
כמו בכל סיפור יש תמיד יותר מצד אחד, לפעמים אפילו שלושה. כדי שנוכל לגלות גם את הצד השני בסיפור הזמנו לכאן את שני הבנים.... חפני ופנחס!
מ: שלום וערב טוב,
פנחס: היי, בֹּאו נעשה את זה קצר, למה אני ואחי רעבים........
חופני: כן- טוב יאללה, מה אתם רוצים?
מ: רק כמה שאלות. למה אתם עושים את כל זה? , אוכלים בשר חי, מקללים?
ח+פ: לא נוכל לגלות, אבל זה קשור לכל מיני דברים, לאבא שלנו ל-ה' וגם אחד לשני.
מ: טוב... אולי תוכלו לספר לנו איך הגבתם שאבא שלכם גילה אתכם.
ח: אני שתקתי, כי אחת הסיבות שאני עושה את כל הדברים האלו, זה בגלל שאני כועס על אבא שלי שכל הזמן
מתפלל ונותן יותר תשומת לב לשמואל הזה ול-ה', וכמעט ולא מתייחס אלינו.
פ: אני מסכים, אבל אני שתקתי משום שאני כועס על ה'. למה? בגלל שהוא לקח לי את אבא. אני כל יום שומע
חברים מספרים על אבא שלהם, מה הם עשו אתו במה הוא עובד וגם סתם סיפורי גבורה. וכל מה שאני יכול
לספר הוא שאבא שלי מתפלל ומתפלל, מעלה קורבנות ומוסר דברים לעם. אבל זה לא הכל, הוא פשוט לוקח אותנו כמובן מאליו ומתייחס רק אל- ה'. ומתייחס לזה יותר מכל דבר בעולם.
מ: איך הרגשתם כששמעתם את העונש ש-ה' הטיל על אביכם?
פ: אני הרגשתי שהשנאה שלי ל-ה' גדלה, אבל גם הרגשתי קצת חרטה, בשביל אבא, אבל מיד הדחקתי את זה .
ח: אני חשבתי שזה מגיע לו, ככה עוד ילדים ואנשים לא יצטרכו לסבול כמונו.
מ: תודה וערב טוב.
ח+פ: ביייי.
טוב, לאחר שתי כתבות מרתקות הגענו אנחנו להחלטה פה בעיתון, מה לדעתנו צריך לעשות במקרה זה:
אנחנו חושבים שצריך לסלוח לפנחס ועלי אבל עדיין לתת להם עונש ולנסות ללמד אותם ולדבר איתם על מה מותר ומה אסור.
בקשר לעלי- היינו מנסים להסביר לו איך הבנים שלו מרגישים ואולי לנסות לשכנע אותם לדבר אתו. ואולי לנסות לשכנע אותו לבלות אתם קצת יותר זמן .
ערב טוב.
הקשיבו לעדות מן החזית: ראיון עם חיל שהיה במלחמה, מצבא ישראל
מאת כתבנו שי בן ארי
מראיין: אתה רצית לצאת להילחם שוב, אחרי שהפסדתם בנסיון הראשון?
יואב: לא, אני התנגדתי. אני אמרתי להם שזה לא יעבוד והם לא הקשיבו לי .
מראיין: למה התנגדת למלחמה?
יואב: כי אני מקשיב לה'.
מראיין: אז למה לא התעקשת?
יואב: אני התעקשתי הם לא הקשיבו לי.
חבל שהם לא הקשיבו לי אה....
מראיין: בטח. הם הפסידו?
יואב: בטח שהם הפסידו.
מראיין: אז איך הרגשת שהחיילים לקחו את ארון הברית?
יואב: הרגשתי כעס גדול כי זה ארון ממש קדוש. ברוך ה' שהם הפסידו וראו שאפילו שהם לקחו את ארון הקודש לא עוזר להם להילחם במלחמה ולנצח. הניצחון הוא רק כשמקשיבים לה'.
מראיין: נסית לעצור בעדם כשהם לקחו את הארון?
יואב: נסיתי וזה לא עבד.
מראיין: מה עשית?
יואב: ניסיתי לשכנע עוד חיילים שיהיו בעדי, נסיתי לקחת להם את הארון בכח ובמוח וזה לא הצליח לצערי.
טוב סיימתי לראיין אותך, תודה וביי.
(שמואל א', פרק ד')
מלחמת ישראל בפלשתים
מאת כתבתנו יעלה לוי
מראיין: ה' אמר לבני ישראל לצאת למלחמה מול פלשתים. בני ישראל חשבו שאם ה' שלח אותם אז הוא יגרום לזה שהם ינצחו. לפני שהם יצאו למלחמה הם לקחו את ארון ה' בלי לשאול את ה' וארון ה' נלקח בשבי ובני עלי ופני ופנחס מתו. ובסוף הפלישתים ניצחו ועם ישראל הפסידו.
מראיין: שלום לכולם, אנחנו כאן בראיון מיוחד שכל אחד מאיתנו היה רוצה לשמוע, הראיון הכי מעניין שיש! נראיין היום חייל מצבא פלישתים וחייל מצבא ישראל ואולי נצליח להבין את מחשבותיהם, רגשותיהם ומעשיהם במלחמה.
אנחנו נתחיל עם חייל מצבא ישראל, שלום לך יהודה. מה היו מחשבותיך לפני יציאתך למלחמה? לא היו לך חששות?
יהודה: אני בהתחלה קצת חששתי, אבל חשבתי שאם ה' שלח אותנו למלחמה הוא ידאג
שאנחנו גם ננצח במלחמה!
מראיין: מה חשבת כשלקחתם אתכם את ארון ה'? לא חששת שהוא יהרס לכם בדרך ובמלחמה?
יהודה: לא חששתי שהוא יהרס בדרך אלא רק במלחמה עצמה קצת חששתי, אבל ידעתי שלמעלה תמיד יש את ה'!
מראיין: איך היתה ההרגשה אחרי המלחמה? כשהפסדתם?
יהודה: ההרגשה היתה מאכזבת מאוד אבל אין מה לעשות, אם ה' החליט שזה מה שיהיה - אז זה מה שיהיה!
מראיין: תודה לך שבאת להתראיין אצלנו, היה ממש מענין.
עכשיו אנחנו נעבור לחייל מצבא פלישתים.
מה היו מחשבותיך כשראית את עם ישראל וארון ה'? לא חששת?
לאונרדו: דבר ראשון ברור שחששתי שהארון יתן להם כוח, אבל אמרתי לעצמי שאנחנו יותר חזקים מארון ומצבא ישראל!
מראיין: איך הרגשת כשהמלחמה התחילה? שאתם מנצחים או מפסידים?
לאונרדו: בהתחלה חשבתי שאנחנו נפסיד אבל מסתבר שבסוף ניצחנו ואני גאה בנו מאוד!
מראיין: איך הרגשת כשנגמרה המלחמה? שמחה, רצון להמשיך, גאווה?
לאונרדו: הרגשתי שמחה, גאווה אושר ואין לי מילים לתאר מה היה שם!
מראיין : האם אתה חושב שאתם תנצחו גם במלחמה הבאה? ולמה?
לאונרדו: ברור שאנחנו ננצח וזאת לא שאלה!
מראיין: תודה לך שבאת להתראיין אצלנו. היה ממש מעניין!
זה היה הדיווח שלנו להיום ונתראה בדיווח הבא!
מחלה מסתורית מפילה חללים בערי פלשתים
כתבתנו בשטח, כרמל רשלין, יצאה לראיין מקרוב את אחת החולות
עיתונאית: היי רוני, אני יודעת שאת ראית והרגשת מקרוב את המחלה המוזרה שהייתה והדביקה את האנשים והרגה אותם, ואיכשהו את הצלחת לצאת בשלום.
רוני: האמת שאני קצת פוחדת עם המחלה הזאת, יש משהו מוזר: כשארון הברית יצא לבית שמש - אני נהייתי בריאה עד אז הייתי חולה.
כולם חושבים שארון הברית הזה הוא שהתחיל את המגפה, כי כשהוא יצא - כולם נהיו בריאים.
עיתונאית: פחדת להדביק אנשים במחלה שלך?
רוני: כן, ממש פחדתי שאנשים ימותו בגללי. אני עדיין לא מאמינה שזה עבר.
עיתונאית: בהתחלה של המחלה כאב לך?
רוני: לחלק כאב ולחלק לא, לי ממש כאב.
עיתונאית: יש ילדים שדיברו אלייך לא יפה בגלל שאת חולה?
רוני: היה ילד אחד שאמר "לא להתקרב אליה כי היא בן אדם חולה", והוא גם אמר לילדים לא לדבר אתי.
עיתונאית: אם תמותי - יש משהו שאת רוצה למסור לאנשים ששומעים אותך?
רוני: כן, שאף אחד לא יאשים חולה, ואסור להגיד "שלום מצורע" ושהוא מגעיל, כי הוא גם בן אדם כמו כולם. די עם המרד מי הדביק או הודבק. הוא לא אשם, אנחנו צריכים להתפלל עליו, לשאול מה שלומו... הכי חשוב לא לדבר אליו כאילו הוא בן אדם אחר, כי הוא בן אדם כמו כולנו.
עיתונאית: לפחות ארון הברית בחוץ עכשיו!
(שמואל א' פרק ה')
הצעות למלך החדש, מחכמתם של מלכים אחרים:
חוקים שלי כמלכה / גרן
1. אף אחד לא יכול לאסור על מישהו לעשות דבר מה שהוא בעצמו עושה (הדס: "קדם, אל תאכל גלידה!." ואז הדס אוכל גלידה)
2. אסור לבנות הרבה בתים ו/או בניינים, כי זה הורס את הצמחייה.
3. ללא מיסים, אם צריך כסף למדינה – המלכים והאצילים (רק מי שרוצה מהם) תורם את הכסף הנדרש מכספם האישי
4. כדי להרוויח כסף לכיס האישי – צריך לעבוד, כולל מלכים.
5. לא מקבלים כסף על מלכות.
6. בתי ספר לא מעורבים (בנים בנות) אסורים.
7. בכל בית יכולים להיות מקסימום 3 מכשירים טכנולוגים עם מסך.
8. יש לדבר בכבוד אחד לשני.
9. בכל בית ספר חובה שיעור פתגמים ומימרות
10. כל בני העם שווים בכסף שהם מקבלים, כולל המלכים והמלכות.
11. כל האיסורים חלים על כל תושבי המדינה.
12. המלכים שווים לבני העם, אותם בתים (לא ארמונות) בערך אותו סכום כסף על העבודה (על המלכות לא מקבלים כסף, ראו להלן חוק מס' 5) ללא זכויות יתר (כניסה למקומות חופשי) ללא משרתים (אלא אם לכל בני העם יש משרתים).
(שמואל א' פרק ח)
חפני ופנחס מחללים את הקֹדש
מאת כתבתנו גרן זוסמן
מתפשטת שמועה אשר מספרת שחופני ופנחס, ילדיו של עלי, חיללו את בית ה'! התפרעו כהוגן! אכלו בשר חי! קיללו! הביכו וביישו! רצינו לדעת על המקרה, זאת הסיבה שעלי כאן, והוא הולך לספר לנו על המקרה הקשה מנשוא הזה.
מראיין: שלום עלי, שמענו על המקרה עם שני הבנים שלך, מה יש לך להגיד לנו על זה?
עלי: אני חושב שהכול באשמתי, כל כך התרכזתי בקדושה, ב- ה', שלא שמתי לב שיש לי משפחה, אישה, וילדים בבית, אני גם חושב שאני יודע למה הם עשו את זה.
מ: למה?
ע: כמו שאמרתי, לא שמתי לב אל שני ילדים שלי, הם בטח רצו את אבא שלהם בחזרה, ולא איש שהם בקושי מכירים שבא לבית שלהם מדי פעם...
מ: איך בדיוק אתה הגבת? מה קרה לאחר ששמעת את השמועה?
ע: שמעתי את זה בדרך הביתה, פתאום אנשים באו אלי ואמרו לי דברים כמו "אנחנו נורא מצטערים בשבילך" או "הכול יהיה בסדר, הם לא יקבלו עונש כל כך גדול", הגעתי לבית שלי, וראיתי את אשתי מלטפת את שני ילדי, באתי אליהם ושאלתי אותם מה קרה.
מ: ומה הם אמרו לך? הם התוודו או היתממו?
ע: אני מגיע לזה, לאחר ששאלתי אותם מה קרה שמתי לב שעל כל הגוף שלהם יש כתמים אדומים. אשתי לקחה אותי לצד וסיפרה לי את כל הסיפור, למשך שאר היום הסתגרתי בחדר וניסיתי לחשוב מה היה יכול לגרום להם לעשות את זה, עד שהגעתי למסקנה הזאת.
מ: ולמה היו לחופני ופנחס כתמים אדומים?
ע: אה, זה? כשהסתגרתי בחדר חשבתי גם על זה, בסוף ביררתי את העניין, בדרך הביתה אנשים זרקו עליהם עגבניות, לא ידעתי שבני ישראל יכולים להיות אכזריים כל כך.
מ: איך טיפלת בהם לאחר שיצאת מהחדר?
ע: שאלתי אותם מדוע הם עשו את זה והם ענו לי את התשובה שחשבתי, הם רצו יותר את אבא שלהם, הם התגעגעו אלי.
מ: ואיך הגבת כש- ה' הטיל עליהם את העונש?
ע: הייתי עצוב, שני הבנים שלי ימותו, והצאצאים שלי גם ימותו בגיל צעיר.
מ: וואו! לראות את המקרה מקרוב ומנקודת המבט שלך משנה את כל הסיפור! תודה רבה ששיתפת! להתראות!
ע: תודה שהסכמתם להקשיב לסיפור שלי, היה לי לא קל לספר אותו, להתראות.
(תמונה של חופני ופנחס בוכים ואמא שלהם מנחמת אותם)
פנים אל פנים עם עלי הכהן
מאת כתבנו יונתן פלסר
המצב בבית ה' לא כל כך פשוט, חפני ופנחס, בניו של עלי הכהן הגדול,
משתוללים במשכן ומכים בו ומשחיתים אותו ולא נותנים לעולי הרגל להקריב קרבנות!
נסעתי עם חמורי מביתי שבירושלים יום שלם למשכן בשילה, כדי לפגוש את עלי הכהן הגדול, בשביל לראיין ולשאול אותו מה הוא מרגיש בקשר למה שהבנים שלו עושים במשכן.
ככל שהתקרבתי התרגשתי יותר לפגוש ולראיין את עלי הכהן הגדול. שאלתי הרבה אנשים איפה עלי גר וכולם שאלו אותי: "למה אתה צריך אותו? הוא בקושי שומע והוא לא רואה", ולבסוף פגשתי את שמואל שהוא גם היה בדרך לבית של עלי.
הגענו לביתו ונכנסנו לבית. הבית היה די פשוט. עלי ביקש שנשב אתו על המזרון ואז בקשתי מכבודו לראיין אותו בקשר לבניו והוא הסכים. שאלתי אותו מה הוא מרגיש בקשר לבניו - למה שהם מעוללים במשכן והוא ענה לי שהוא מתבייש בהם ומתבייש ממה שיצא מהם – "שני ילדים בני בליעל שאני לא רוצה איתם שום קשר". ואז כבר הייתי חייב לחזור לביתי, יש לי עוד דרך ארוכה לעשות כדי להגיע לביתי.
בדרך החוצה פגשתי את פנחס ושאלתי גם אותו כמה שאלות.
שאלתי את פנחס למה הם מעוללים את כל זה במשכן, וזה מה שהוא ענה:
"אנו עושים את כל זה, כי אנו לא מאמינים כלל בעבודת ה'. כל זה סתם קשקוש!"
"אז למה אתם לא מפסיקים פשוט לעבוד את ה'?"
"זה לא עניינך!".
ראיון עם צנצנת המן שנחטף על ידי הפלישתים
מאת כתבנו ישי אלגאוי
כידוע, בשבוע שעבר ארון הברית נחטף על ידי צבא הפלשתים ונלקח לשטחם. אנו הצלחנו להשיג ראיון מיוחד עם צנצנת המן הנמצא בתוך ארון הברית. השתמשנו במכשיר מיוחד המאפשר לתרגם את המחשבות של חפצים כמו צנצנת המן למילים.
מראיין: שלום לך צנצנת המן הכבושה, מה שלומך?
צ"ה: אני תקועה כאן בארון הברית כבר 400 שנה ועדיין אף אחד לא מבין שקוראים לי גברת מן.
מראיין: אוי סליחה גברת מן, אז מה שלומך?
ג"מ: ברוך ה' ממש לא טוב, כבשו אותי בתוך עם שלא אוהב תורה ואת ה', ושלא מבינים שאני מאוד זקנה ורוצה קצת שקט?!
מראיין: סליחה גברת מן, את מתכוונת שכבשו אותך או שכבשו אותך?
ג"מ: גם וגם!
מראיין: הבנתי. את יכולה להסביר למה אין כאן שקט?
ג"מ: יש פרות צורחות וחיילים שיכורים וגם באותו זמן מראיינים אותי והם גם ניסו לפתוח את ארון הברית… וכמובן שהם לא הצליחו כי ברגע שהם נגעו בארון הם מתו.
מראיין: כלומר שמעת מה שמתרחש בחוץ?
ג"מ: כמובן! ועוד איך! דברים מטורפים קורים מחוץ לארון המוגן!
מראיין: באמת? את יכולה להרחיב?
ג"מ: אתה יודע מה קרה כשהייתי אצל דגון? הוא התחיל להשתחוות לארון הברית וכשהם החזירו אותו למקום הוא השתחווה עוד פעם, אבל הפעם הוא פשוט נשבר. הראש והידיים שלו נפלו ליד הדלת והרגליים נשארו במקום. כמו בטטה שהתפוצצה.
מראיין: ומה קרה אז?
ג"מ: מאז הם לא באים לשם ואותי ואת הארון שלחו לגת.
מראיין: ומה קרה שם?
ג"מ: ואז התחילה קורונה 2-
מראיין: קורונה מינוס שתיים????
ג"מ: כן כי אז זה עבר לעקרון ואז התחילה בעקרון קורונה 1- ואז העקרוניים החליטו שדי והעבירו אותי ואת ארון הברית חזרה לעם ישראל, מקום ששם יש לי שקט בלי שכמה אנשי בטטה יבואו ויהרסו לי את השקט.
מראיין: תודה רבה גברת מן. משום מה בא לי כעת פשטידת בטטות טובה…
.
משתתפים:
צנצנת המן
גברת מן
מראיין פלישתי
עדות מן השטח – בריונות בעבודת הקֹדש
מאת כתבנו יונתן פלסר
שמעון (-שם בדוי) הגיע אלי בלילה מפוחד. הוא ביקש ממני להתראיין ואמר לי שבני עלי - פנחס וחפני לא נתנו לו להקריב את הקרבן כהלכה, ואני מצטט:
"כל שנה אני עולה למשכן בשילה ובתקופה האחרונה המצב מדרדר אבל השנה זה עובר כל גבול.
יש בריונות וזלזול בעבודת הקודש מצד חפני ופנחס! אני באתי להקריב קרבן שלמים
ותמיד יש סדר בדינים: קודם מקטירים את החלב ורק אחרי נותנים מתנות לכהנים. את המתנות לוקחים כשהבשר מבושל.
כשהזבח היה בסיר ניגש אלי נער כהן חצוף ודרש לקחת חתיכה לכהן, התחננתי לפניו שימתין עד שיקטירו את החלב, והוא אמר: לא! ואז הוא גם איים עלי "ואם לא לקחתי בחזקה".
ואז הוא ביקש ממני לפרסם את זה כדי שהם לא יעשו את זה יותר לעולם.
כתבנו שמעיה זילבר יצא אל השטח לראיין נציגים משני צדי המתרס
שאלות לנציג צבא ישראל:
-
למה לא רדפתם אחרי פלישתים?
תשובה: כי חשבנו שזה עונש על זה שהבאנו את ארון ה' למחנה.
-
למה לא הגנתם על ארון ה' כשהפלישתים באו אליכם?
תשובה: כי הפלישתים עשו לנו התקפת פתע.
שאלות לנציג צבא פלישתים:
-
למה לא זרקתם את הארון לנהר כשהייתה לכם הזדמנות?
תשובה: כי גם אנחנו הרגשנו כבוד כלפיו.
-
כמה אנשים מתו מהמגפה של הארון?
תשובה: שלושים אלף.
(שמואל א', פרק ד)
מלחמה קשה בין ישראל לפלשתים - ידיעות אחרונות מן השטח
מאת כתבינו בצלאל רוזנהיים וישי קדרון
היום קרה אירוע טרגי!
פלישתים פרצו לגבולותינו.
בזכות ה', שעשה רעם גדול והפחיד את הפלישתים נצלנו. הרעם גרם לכך שהפלישתים נסוגו אחורה.
באותו הזמן שמואל הנביא הקריב קורבן לעולה, ושם בין המצפה לבין השן, הניח את אבן העזר.
עם ישראל ירד מהמצפה לתוך הכר להילחם בפלישתים והצליח להביס אותם.
בעקבות הניצחון נאמר שכל עוד שמואל הנביא חי, אז תהיה יד ה' בפלישתים.
כך מוסר כתבנו מהשטח.
ראיון עם לוחם ישראלי / בצלאל רוזנהיים
שלום שלום, רציתי לשאול אותך כמה שאלות.
הלוחם: כן.
אוקיי, איך היה במלחמה?
היה קשה, דקרו לי את הרגל, אבל אני דקרתי לפלישתי בראש!
אוקי, חבר שלך נפגע?
כן, אחד החברים שלי מת במלחמה.
הוי עצוב.
נכון מאוד, ובכן - יש לך עוד שאלות?
כן, בן כמה הייתה במלחמה?
29.
יפה, מה אכלת לפני המלחמה?
שני כריכים.
אך אתה זוכר?
יש לי זיכרון טוב.
ראיון עם שבוי פלשתי / ישי קדרון
שלום לך, איך קוראים לך?
גולית.
איך היה במלחמה?
במלחמה נלקחתי בשבי די בקלות. עליתי למשמר, חיכה לי שם מארב ונתפסתי עם עוד ארבעה לוחמים L נרדמתי. כשהתעוררתי הייתי אזוק בבית כלא.
האם שמעת את הרעם הגדול ?
כן, שמעתי, אבל הייתי מאוד רחוק.
האם פגשת את שאר השבויים ?
לא, לא ראיתי. מיד כשהסתערו עלינו - הפרידו אותנו. את חלקנו הרגו, את השאר הפרידו.
(שמואל א' פרק ז')
חוסר צדק בבית המשפט
בני שמואל לוקחים שוחד
מאת כתבנו יונה דב קמבל הוכשטיין
שמואל זקן וכבר לא יכול להיות שופט. לכן הוא הופך את הבנים שלו - יואל ואביה, לשופטים. הם לקחו כסף, לקחו שוחד, ולכן בית המשפט בבאר שבע במצב רע.
פגשנו את שמואל, אביהם של יואל ואביה ושאלנו אותו איך הוא מרגיש לגבי מה שקורה.
שמואל ענה: "אני מתבייש שכך הבנים שלי מתנהגים".
כשפגשנו את יואל שאלנו אותו: "למה אתה מתנהג ככה?"
הוא ענה שהסיבה היא שאבא שלו לא נותן לו מספיק תשומת לב, אז הוא מתנהג כך כדי שאבא שלו יתן לו יותר תשומת לב.
פגשנו אזרח שנפגע מן ההתנהגות של יואל:
"אני הייתי בבית המשפט נגד מישהו ויואל היה השופט. כשהגעתי ראיתי את האיש נותן ליואל כסף וניסיתי להגיד למישהו שהוא שיחד אותו אבל אף אחד לא הקשיב לי והייתי צריך לשלם לאיש 1000 שקל!"ש
הצעות אראל למלך החדש:
מה הייתי עושה עם החוקים, אם הייתי מלך?
חוק מספר 1
הייתי נותן לילדים עוד זכויות, כמו בבית ספר, שיהיה מותר להם לעזור לקבוע חוקים בבית הספר.
חוק מספר 2
שלא יצטרכו לעבוד כל כך הרבה זמן, כדי שהמשפחות יהיו יותר ביחד.
חוק מספר 3
מגדיל את המשטרה והצבא, שיהיה להם הרבה כח.
חוק מספר 4
הייתי שומר על הטבע וגם פותח אקדמיה למחשבים ופיתוחים.
בני ישראל דורשים מלך!
מאת כתבתנו גרן זוסמן
חדשות מרעישות! חלק מבני ישראל דורשים להמליך מלך בשר ודם! מלך אנושי! אחרי שנים שבהן בני ישראל היו תלויים ב- ה' לאורך כל הסכנות שתוכלו לדמיין, אחרי שנים שבהן ה' הציל את בני ישראל מעמים אנטישמים, סכנות, וצרות שונות ומשונות. האם זה נקרא לבגוד ב- ה'? את זה נדע תכף, כי הבאנו לפה את שמואל ושאול כדי לשמוע מה הם אומרים על זה, בואו נראה!
ראיון עם שמואל:
מראיין: שלום שמואל, כפי שאתה כבר ראית, בני ישראל מבקשים מנהיג חדש, מה יש לך להגיד על זה?
שמואל: בהתחלה נתקפתי בעצב עמוק, חשבתי שאולי עשיתי משהו לא טוב ולכן הם רוצים להחליף אותי.
מ: ומה קרה אחר כך?
ש: אחר כך סיפרתי את הבקשה של בני ישראל ל- ה'. הוא ניסה להרגיע אותי, אבל מה שהוא אמר בניסיון שלו רק הלחיץ אותי.
מ: למה? מה הוא אמר?
ש: הוא אמר לי להירגע, בגלל שהם לא רוצים להחליף אותי, אלא אותו! את ה'! אחרי כל מה שהוא עשה בשביל בני ישראל, אני לא מאמין!
מ: מה אתה חושב שבני ישראל עשו בעצם?
ש: דבר ראשון, אל תגיד שכל בני ישראל עשו את זה, רק חלק מבני ישראל לקח חלק בזה. דבר שני – אני חושב שהם בגדו באמונה של עצמם, אני חושב שהם לא ידעו מה בדיוק הם עשו, הם לא הבינו שהם בגדו ב- ה'.
מ: ואתה אוהב את המלך החדש?
ש: הוא נחמד, הוא די חכם, אי אפשר להגיד אוהב אותו, אבל גם אי אפשר להגיד שאני לא אוהב אותו, אולי אני מחבב אותו. אני לא יודע.
מ: טוב, תודה רבה לך, שמואל.
ש: בבקשה, היה נחמד לחלוק אתכם את מחשבותיי. תודה רבה, להתראות.
ראיון עם שאול:
מראיין: שלום שאול, שמעתי שבחרו בך למלך, מה יש לך להגיד על זה?
שאול: הייתי בהלם!
מ: איך בכלל זה התחיל?
ש: אבא שלי שלך אותי לחפש שתי אתונות שאבדו לנו, אני מחפש ומחפש, פתאום אני רואה את שמואל בא אלי ומתחיל לדבר אלי בכבוד, הוא אומר לי שהאתונות שחיפשתי נמצאו, והאם אני מעוניין להיות מלך ישראל! בכזאת פשטות, כאילו זה לא שהוא הרגע שאל אותי אם אני מוכן לשנות את כל החיים שאני מכיר לחיים אחרים לגמרי.
מ: מה ענית לו? איך ענית לו?
ש: חשבתי כמה דקות תמימות ואז עניתי שאשמח להיות מלך, הרי זה חלום ילדות, וידעתי שאם אסרב אני אתחרט על זה בהמשך, עניתי בהתרגשות, בציפייה למה שהולך לקרות.
מ: טוב, תודה רבה! להתראות שאול!
ש: תודה רבה לכם! היה ממש כיף לחלוק את הסיפור, ביי.
דיווח על ההמלכה הראשונה של שאול
מאת כתבינו ישי קדרון ואראל כהן
חדשות מרעישות! בעקבות בקשת עם ישראל - שמואל המליך להם מלך בשר ודם! כולם אוהבים אותו! הוא נאה מאד ואפשר לומר גם קצת ביישן, כמו שאומרים "נחבא אל הכלים". המלך הנבחר הוא מהשבט הקטן ביותר, מהמשפחה הקטנה ביותר והוא הבן הצעיר ביותר. קבלו את... שאול בן קיש!
ועכשיו נעבור לראיון מיוחד במינו עם הכד ששאול התחבא בו:
מ: מה שלומך כד?
כד: הכול בסדר.
מ: איך הייתה ההרגשה שמלך ישראל מתחבא בך?
כד: בהתחלה לא ידעתי, חשבתי שסתם מישהו חצוף מתחבא בי ולא נותן לי לישון, וכשכבר באתי לצעוק עליו שמעתי שבאים לחפש את מלך ישראל בין הכלים ורק אז קלטתי שזה מלך ישראל ומרוב תדהמה כמעט נפלתי ונשברתי.
מ: וואו, איזה מרגש! בדרך כלל מה שמים בך?
כד: פעם הייתי כד מים פשוט והיום אני עדיין כד מים, אבל לא סתם כד מים, אלא כד המים של המלך.
מ: מאיזה חומר אתה עשוי? והאם אי פעם פחדת להישבר?
כד: אני עשוי מחומר משובח, חרס, ולא פחדתי להישבר כי אז הישות שלי הייתה מפוצלת להרבה חלקים ועדיין הייתי קיים, וחוץ מזה נשברתי פעם אחת אבל אז תיקנו אותי.
מ: איך היו הבעלים הקודמים שלך (לא שאול אלא זה\זו שלפניו)?
כד: לבעלים שלי היו ילדים פסיכיים (בלשון המעטה) וכמו שכבר סיפרתי לכם נשברתי פעם בגללם, אבל הבעלים עצמם היה ממש נחמד והוא אהב אותי וכל שבת ניקה אותי.
מ:איך היה להיפרד מהבעלים בשביל להיות הכד של שאול?
כד: היה קצת לא כיף, כי הוא אהב אותי וגם הוא לא רצה להיפרד, אבל ממש טוב לי אצל שאול. אף אחד לא שאל אותי אם אני רוצה או לא וכמו שאתם יודעים לכד אין רגלים אז לא יכולתי לברוח, אבל אז גיליתי שזה לא כזה נורא.
מ: תודה רבה וערב טוב.
כד: גם לכם.
שמואל א' פרק ו'
ראיון עם נשמה של פרה
מאת כתבתנו אדל יגלום
אני: שלום, מה שלומך?
פרה: הכל בסדר, תודה ששאלת.
אני: רציתי לשאול אותך כמה דברים.
פרה: בשמחה! תשאלי כל מה שאת רוצה.
אני: דבר ראשון: שמעתי שלקחו אתכם מהעגלים שלכם, איך הרגשת באותו רגע?
פרה: האמת, זה היה מוזר, כי זה לא שלא אהבתי את העגל שלי. פשוט לא הייתה לי בעיה ללכת ולא היה לי כל כך אכפת. כי הדבר הכבד הזה שסחבתי ממש שימח אותי וזה היה כאילו הדבר הזה אומר לי ללכת ''תלכי קדימה, העגל בסדר. תלכי קדימ...'' הוא אמר את זה שוב ושוב.
אני: וואו, אבל זה לא היה חשוד? שפתאום דבר דומם מדבר אלייך?
פרה: לא, ממש לא. אבל הייתה פרה אחת שאמרה ''הם יהרגו אותנו! אנחנו הקורבן!'' כמובן שאף אחת לא הקשיבה לה אבל היא צדקה...
אני: באמת!? היא צדקה? את יכולה לספר לי מה קרה?
פרה: כמובן, אבל זה סיפור קצת עצוב.
אני: אני מוכנה לשמוע!
פרה: טוב אז ככה: התחלנו ללכת ומרוב שהיינו שמחות התחלנו לשיר. כל הדרך הלכנו ישר ואף פעם לא פנינו לא שמאלה ולא ימינה. והגענו לשדה של מישהו מבית שמש בשם: יהושע. אני לא זוכרת הרבה אבל דבר אחד זכרתי טוב טוב. האנשים שחשבתי שהיו טובים כי הם נתנו לנו את הדבר המשמח הזה התגלו כרעים הם דחפו אותנו למקום ממש ממש חם ואז חושך.
אני: וואו איזה סיפור. תודה ששיתפת אותי.
פרה: בבקשה, שמחתי לספר לך את הסיפור שלי.
סוף
נצחון במלחמה נגד הפלישתים
מאת כתבנו יונתן בן שחר
ניצחנו את הפלישתים ושמואל מאוד עזר לנו במלחמה. הוא התפלל אל ה' וה' הושיע אותנו מהפלישתים.
ראיון עם לוחם ישראלי:
מראיין: שלום ובוקר טוב.
לוחם ישראלי: עליכם השלום, עליכם השלום.
מראיין: אז מה אתה אומר על הניצחון של ישראל?
לוחם ישראלי: אני אומר שהוא היה מצוין, בייחוד איך שאני ניצחתי את ההוא!
מראיין: למה אתה מתכוון ב"ההוא"?
לוחם ישראלי: לא שמעת? ניצחתי את ראש עיר הבירה של הפלישתים!
מראיין: ואוו, יפה מאוד. תספר לי קצת על איך ניצחת אותו.
לוחם ישראלי: עברתי קודם כל את השומרים ואז תפסתי אותו, את מלך העיר.
מראיין: מה זה אומר "מלך העיר"? הרי לפלישתים יש רק מלך אחד.
לוחם ישראלי: הפלישתים קוראים לכל ראש עיר – "מלך העיר".
מראיין: האם מלך העיר נבחר בבחירות?
לוחם ישראלי: כן, אבל הוא המתמודד היחיד, ומי שלא מצביע לו נזרק לכלא.
מראיין: או קיי, תספר לי איך עברת את השומרים.
לוחם ישראלי: פרצנו לארמון שלו עם הרבה אנשים, אבל אני זה שתפס את המלך.
מראיין: טוב, תודה רבה!
לוחם ישראלי: אין בעד מה. טוב, פשוט לפניך הגיעה אלי יונת דואר עם הזמנה מהמלך.
מראיין: טוב, להתראות!
ראיון עם שבוי פלשתי:
ניצחנו את הפלישתים, שבינו לא מעט מהם, איך זה יתכן?!
מראיין: שלום וצהרים טובים.
שבוי פלישתי: צהרים טובים, צהרים טובים.
מראיין: ספר לי איך בדיוק נשבית.
שבוי פלישתי: פשוט מאוד, נפלתי מהסוס והם שבו אותי.
מראיין: איך בדיוק נפלת מהסוס שלך?
שבוי פלישתי: מישהו ירה בי חץ מאחור והתעלפתי, ואז אני מצאתי את עצמי כאן.
מראיין: באיזו שעה התעלפת?
שבוי פלישתי: בשעה ארבע בצהרים.
מראיין: באיזה יום?
שבוי פלישתי: ביום שני, ואיזה יום היום?
מראיין: היום יום שלישי.
שבוי פלישתי: ומה השעה?
מראיין: כשבדקתי בשעון השמש השעה היתה ארבע בצהרים.
שבוי פלישתי: אוי ואבוי, עבר בדיוק יום אחד מאז שנשבתי!
מראיין: ומה כל כך נורא בזה?
שבוי פלישתי: כלום, אני סתם מתרגש מהעובדה הזאת.
מראיין: האם היית בעוד בתי כלא?
שבוי פלישתי: בוודאי, בוודאי, הייתי בארבעה, לא כולל זה.
מראיין: תגיד לי שני שמות של בתי כלא שהיית בהם.
שבוי פלישתי: אלקטרז ועוד אחד בסיביר, שאני כרגע לא זוכר את השם שלו.
מראיין: איך השתחררת מהם?
שבוי פלישתי: פשוט ברחתי מהם.
מראיין: טוב, תודה רבה.
שבוי פלישתי: טוב, ועכשיו אתה יכול לצאת? אני צריך לחשוב איך אני בורח מבית הכלא הזה.
מראיין: טוב, להתראות!
בני שמואל: שופטים מושחתים
מאת כתבתינו יעל בילדנר
כידוע לכולכם שמואל כבר הזדקן ועכשיו הבנים שלו הם השופטים שלנו.
הבנים שלו הם לא שופטים טובים כמוהו, הם לוקחים שוחד והמשפטים שלהם עקומים ולא ישרים.
היום נראיין את שמואל.
שלום השופט שמואל.
"שלום עליכם רבותי"
איך אתה מרגיש בימים אלו?
"אני יותר חלש ולא כמו שהייתי פעם, אבל אני עדיין בסדר. ה' איתי תמיד"
מה דעתך על ההתנהגות של הבנים שלך?
"אני קצת כועס עליהם. הלוואי שיכולתי לעשות משהו. זה מצער אותי נורא שהם לא למדו ממני איך לשפוט".
האם משעמם לך להיות בבית? לאן אתה יוצא?
"אני רוב הזמן בבית, אני יוצא בעיקר כדי להתפלל וללמוד תורה. אני גם הולך למפגשים עם המשפחה בחגים. לפעמים אני מבקר את הבנים שלי".
תודה לך.
"כל טוב".
יצאנו לראיין גם את יוחנן בן יצחק שנפגע ממשפט אצל הבנים של שמואל.
שלום יוחנן, תוכל לספר לנו מה קרה במשפט?
לפני חודש בערך, החלטתי לקנות שרשרת במתנה לאשתי. הצלחתי להשיג לה שרשרת יפה מאוד כמו שהיא רצתה וסיפרתי לחבר שלי את כל הסיפור בהתרגשות. ראיתי שהוא מקנא.
כשהגעתי הביתה שמתי לב שהשרשרת שהיתה לי בכיס נעלמה.
אחרי כמה ימים ראיתי את אשתו של החבר שלי עם אותה שרשרת בדיוק. רבתי אתו וביקשתי ממנו להראות לי את השרשרת, כי יש עליה סימן מיוחד. אבל הוא לא הסכים ולכן ביקשתי ממנו ללכת למשפט אצל בני שמואל.
ומה הם אמרו?
"הם שאלו אותנו כל מיני שאלות, אבל אני ביקשתי שהם יגידו לו להראות את השרשרת ולבדוק אם יש עליה את הסימן שלי.
שמתי לב שהם כל הזמן היו לטובתו ונתנו לו לדבר ולהסביר ולי לא. אני בטוח שהוא שילם להם לפני כן ולכן הם אפילו לא ביקשו לראות את הסימן. הם קבעו מיד שאני לא יכול להוכיח שהשרשרת שייכת לי"
צר לנו לשמוע
אנחנו רואים שהמצב בכלל לא טוב וחייבים להחליף את הבנים המושחתים של שמואל!!!
בניו של שמואל מאכזבים את עם ישראל
מאת כתבתנו רעות אלעזרי
אני כאן ברמה מול ביתו של שמואל. נמצאים כאן אתי, כל זקני ישראל, שהתקבצו כדי לדבר איתו בעניין בניו. אני פונה עכשיו לאהוד שגר בבאר שבע ונשפט על ידי יואל ואביה.
מראיינת : שלום אהוד, ספר לנו מה היה המקרה שהכעיס אותך כל כך?
אהוד : יום גשום אחד הגיע לביתי ילד חולה, השקיתי אותו במים והבאתי לו אוכל. אחרי כמה ימים הוא הבריא וברח. לאחר כשעה גיליתי שנגנב ממני כד מים עתיק שעובר במשפחתי. כעבור שבוע של חיפושים ראיתי את יוסף (הוא שכן שלי) הולך עם הכד בידו. כעסתי נורא ותבעתי אותו.
מראיינת : איזה קשר אתה חושב שיש בין הילד ליוסף?
אהוד : אני לא יודע, אולי קשר משפחה ואולי יוסף שילם לו כדי לגנוב את הכד.
מראיינת : מה אמר יוסף כששמע שתבעו אותו?
אהוד : הכחיש ואמר שזה כד העובר במשפחתו מדורי דורות.
מראיינת : אתה חושד ביוסף שנתן שוחד לשופטים?
אהוד : כן, אבל מה שיותר מכעיס אותי זה שהם לקחו את השוחד, הרי הם בניו של שמואל!
מראיינת : תודה לך ואני מקווה שתקבל את הכד בחזרה.
ההתנבאות הראשונה של שאול מפי היומן של שאול
כתבתנו אריאל ויגודה הצליחה להשיג מסמך סודי ועסיסי ביותר!
יומנו של המלך שאול עצמו!
מוזמנים להציץ...
יומני היקר,
ברגע ש"הנבואה" יצאה מפי, לא הבנתי שזו נבואה. וכאשר הבנתי זאת, גם הזדעזעתי וגם הרגשתי משהו צומח אצלי ומתמקם בתוכי. הזדעזעתי כי לא האמנתי שאני מצטרף לקבוצה שמבחינתי היא חשובה, אך עם זאת הפכפכה ומסתורית.
אבל גם הרגשתי כאילו הדבר הזה, להיות נביא, היה אצלי כל הזמן ורק עכשיו זה התפרץ, זה היה מפחיד ונפלא באותו הזמן.
כמה ימים לאחר הנבואה....
מאז הנבואה אני מרגיש שאני כל הזמן נשפט, האם אני מתאים לתפקיד. גם בידי העם וגם בידי ה'. אני קצת מפחד להיות נביא, גם מזה שאני יודע את העתיד וגם מזה שאני לא יודע אותו ביחד. כלומר אני חי במין פאזל של העתיד, לי יש רק חתיכה אחת ( הנבואה), ואת השאר אני צריך לנחש למרות שאני מקווה שיתווספו עוד חתיכות.
כשיצאה לי הנבואה הרגשתי משמעות במילים שאני אומר, כאילו הייתה להן משמעות נסתרת. אני חושב שזה לא טוב שאני נביא וגם מלך, אני רוצה להיות אהוב על העם, ועם כל הקושי הזה של להיות מלך עכשיו אני צריך לדאוג גם לגבי נבואות.
האמת היא שאני לא רוצה להיות נביא, זה לא בגלל שזו עבודה קשה, (זו באמת לא עבודה קשה). אני מפחד רק מהקרבה ל- ה' , אני שמעתי סיפורים על אנשים שהרגיזו את ה' וזה לא נגמר טוב. אבל זה לא רק הפחד, זה גם אני מרגיש שהחיים שלי הולכים ממני... כל ההנאה שלי, בהתחלה להיות מלך-רבע הנאה, להיות נביא-חצי הנאה. אני מרגיש שהחיים חולפים ומשתנים במהירות, ואני לא מצליח לעמוד בקצב. אבל אני גם חושב שזה שנִבֵּאתי משהו זה הישג גדול. ואני מקווה להשאיר חותם בעולם, לא משנה איך.
ועכשיו יומני היקר אני צריך ללכת לישון, מחר יש יום מלא.
בחור מיוחד ומסתורי בסעודה אצל שמואל
מאת כתבתינו יעלה
שמואל התנבא שצריך להגיע אליו אדם מיוחד שיושיע את העם מידי פלישתים.
בזבח האחרון במצפה, בסעודה שערך שמואל עם כל הקהל, נצפה יחס מיוחד ושונה מצד שמואל אל בחור בלתי מוכר ששמו שאול, שהגיע לשאול את הנביא כיצד להתנהל, שמואל נתן לו ייחס מיוחד, הוא הושיב אותו לידו, ונתן לו את המנה הכי טובה …
מראיין: שלום לכל מי שקורא את העיתון, היום אנחנו בראיון עם שמואל (נציג ה'). ראיון בלעדי, מסקרן, מעניין, מרשים... אז בואו נתחיל!
מראיין: שלום שמואל, מה שלומך?
שמואל: שלומי בסדר, מה שלומך?
מראיין: הכל טוב. בוא נתחיל. איך זה היה לגדול עם עלי רחוק מהבית?
שמואל: בחיים לא הרגשתי מה זה בית אחר, מאז שאני זוכר את עצמי עלי הוא הבית שלי.
מראיין: איך הגבת כשה' התגלה אליך לראשונה?
שמואל: בהתחלה לא הבנתי מי זה קורא לי, לאחר מכן כשהבנתי שה' הוא זה שקורא לי לא הצלחתי להבין למה הוא בוחר דווקא בי מתוך כל עם ישראל. האמת שעד עכשיו אני לא כל כך מבין מה מיוחד בי.
מראיין: כיצד היה לבשר לעלי את הבשורה על בניו?
שמואל: זה היה לא קל בכלל, וכמעט לא יכולתי לבשר את זה לעלי אבל ידעתי שאני חייב.
מראיין: מה ראית כשראית את שאול?
שמואל: ראיתי בן אדם עם יראת שמים, שליח ה', חכם ונבון. המלך הבא של ישראל בקיצור.
מראיין: האם אתה נותן לכולם יחס כמו ששאול קיבל?
שמואל: לא.
מראיין: למה לשאול נתת יחס מיוחד?
שמואל: בשאול ראיתי משהו שונה, ראיתי בו בן אדם מיוחד עם יראת שמים והרבה חוכמה.
מראיין: זאת הייתה החלטה שלך או של ה'?
שמואל: זו הייתה אך ורק החלטה של ה', הוא זה שאמר לי מה לעשות ואני בסך הכל שליח שלו, שום דבר שעשיתי לא בא ממני. הכל מה'.
השלחן ערוך לסעודה החגיגית במצפה
נחש העמוני מציע הצעה!
מאת כתבתנו גרן זוסמן
נחש העמוני מציע הצעה לתושבי יבש גלעד! תושבי יבש גלעד מפוחדים עד מאד! ויש לכך סיבה טובה – או שהם ימותו, או שהם יעבדו תחת נחש העמוני כשעין אחד מנוקרת להם ויושפלו לרוב.
מה יעשו? האם יסכימו להצעה של נחש העמוני? האם ימותו? האם יפלו ברשת שנחש העמוני טמן להם? האם ימצאו דרך אחרת כדי להימלט מהמקרה הנורא?
הרי כולם יודעים מדוע קוראים לנחש העמוני כך, הוא מתוחכם כמו נחש, הוא מכיש את אויביו, בהתחלה הוא נראה תמים ולא מסוכן, ואז, לפתע, בלי שום אזהרה מראש, הוא מכיש.
כדי לדעת קצת יותר על המקרה הזמנו לפה את נחש העמוני בכבודו ובעצמו להתראיין אצלנו. בואו נענה על כמה שאלות!
ריאיון עם נחש העמוני:
מראיין: שלום, נחש העמוני. תוכל לספר לנו קצת על המקרה הזה עם תושבי יבש גלעד?
נחש העמוני: כן, טוב לך? הכל התחיל בכך שעלה במוחי הגאון והערמומי רעיון שיכול להצליח בגדול. מיד הוצאתי את הרעיון לפועל, הזמנתי את תושבי יבש גלעד ואיימתי עליהם כך: 'תקשיבו חבורת פרחחים! יש לכם שתי אופציות מאד ברורות. או שאתם תמותו, או שאתם תעבדו בשבילי. רגע! זה לא הכל! אם תבחרו לעבוד בשבילי – אני אנקר לכל אחד עין אחת כסימן שהושפלתם, שעם ישראל הושפל!. ברור?'
מ: ומה קרה אז?
נ"ה: הם ביקשו כמה ימים כדי לחשוב על כך, אז נתתי להם. קצת כבוד לאנשים שעוד מעט יושפלו או ימותו.
מ: מה אתה חושב שעשית בעצם?
נ"ה: אני חושב שאני רימיתי ועבדתי על אנשים תמימים. שאין להם מושג עם מי הם הסתבכו.
מ: ואין לך מצפון על זה או משהו בסגנון?
נ"ה: מצפון? מה זה?. אם אתה מתכוון ל- 'חרטה', כמו שאתם קוראים לזה, אז – אני שמח לבשר לך שאף פעם לא הרגשתי את זה. אשמתם שהם כאלה תמימים!.
מ: טוב, נראה לי שסיימנו כאן.
נ"ה: רגע! רגע! לא כל כך מהר, מה דעתך על הצעה? מה אתה אומר על זה: אתה תיתן לי את כל הכסף שלך, ואת אשתך וילדיך, ואני בתמורה אקים ישוב על שמך! מה אתה אומר?
מ: כן, כן, אולי זה באמת רעיון טוב... אה! לא! אתה מנסה לעבוד עלי! לא, זה לא יצליח לך! אני מסרב לעסקה!
נ"ה: חבל... אבל אני רואה שלמדת דבר או שניים! רק תחשוב על זה, שמעת?! אני מקווה שבפעם הבאה שבה נתראה אתה כבר תהיה בקבר. ביי.
הריאיון הזה בהחלט ענה לנו על המון שאלות. וגם הסתכנו בתביעה של המראיין. אם הוא היה מסכים לעסקה של נחש העמוני, הוא היה תובע אותנו על כך שאיבד את כספו ואת משפחתו! למזלנו המראיין הזה פיקח מאד ולא הסכים לעסקה. הוא גם הראה לנו שצריך לסרב לעסקאות של נחש העמוני. נכון שלפעמים מוזר לשמוע דברים מהצד האחר? זה לא גורם להחליף צד, אבל זה מעניין לשמוע דברים שאפילו לא חשבנו עליהם!. זאת אומרת – מי היה צופה שאלה יהיו התשובות של נחש העמוני? אף אחד.
טוב. כאן נגמרת הכתבה. להתראות בכתבה הבאה!
ראיון עם נחש העמוני
מאת כתבנו שילה כהן
המראיין: למה רצית להוציא להם את עין ימין?
נחש: כדי לסמל שהם שלי ולהביך אותם.
המראיין: אז היית חייב להוציא להם את עין ימין?
נחש: כן, שידעו לא להתעסק אתי!
עם ישראל דורש מלך
מאת כתבנו בארי גולן
מראיין: שלום לכם, כאן כתבכם בארי גולן בדיווח ישיר מתוך הפגנה סוערת של ישראל בעד מלך. נמצא אתי פה יהודה (שם בדוי) שכעת אראיין אותו מהן דרישותיו למלך.
מרואיין: שלום, הסיבות שלי למלך הן כאלה: מלך יכול לעזור לאנשים במצבים קשים, וכי מלך יותר מתאים לזמנים אלו, כשבישראל שולטים הפלישתים.
מראיין: איך היית רוצה שהמלך יתנהג?
מרואיין: הייתי רוצה שהמלך יהיה איש טוב, בעל שליטה טובה, שידע גם לעשות שלום על ישראל. כמובן הייתי גם רוצה שהמלך יהיה איש עשיר וחכם.
מראיין: מה היית רוצה שתהיה אמרת המלך?
מרואיין: שלום, שגשוג וחינוך!
מראיין: אם כן, למה אתם מפגינים?
מרואיין: אנו מפגינים עקב כך שאנו חושבים ששלטון זה אינו מתאים לישראל.
מראיין: איך תגיבו אם הפגנתכם לא תצליח?
מרואיין: נהיה מאוד מבואסים וזועמים על שניסיון להדיח את השלטון אינו בא בהצלחה.
מראיין: ובכן, תודה רבה לך יהודה (שם בדוי) על שעזרת לי להבין יותר את הסיבות להפגנה!
מרואיין: שמחתי להתראיין!
מראיין: כעת, לאחר שהבנו מה דורשים "אנשי המלך" כפי שהם מכנים את עצמם, אנו עוברים לראיון עם לא אחר מאשר שמואל הנביא! אם כן שמואל הבה נתחילה בראיון!
שמואל: בסדר, בוא נתחיל!
מראיין: שאלה א': איך תבחר את המלך?
שמואל: תשמע, אני נביא, אלוהים אומר לי מי יהיה המלך הבא ואז אני מחפש אותו.
מראיין: תודה על הראיון שמואל!
שמואל: תודה!
מה קרה שם ביבש גלעד?
כתבתנו עדינה יצחק מנסה לפענח את ההתרחשות מול נחש העמוני, באמצעות שלושה ראיונות
ראיון עם נחש העמוני
איך הרגשת כשהם הציעו את הרעיון?
-
!!טוב, כי אז אני יכול להשפיל אנשים
למה רצית את העיניים שלהם בכלל?
כי זה ישפיל אותם!
מה זה משנה עין ימין או עין שמאל?
לא יודע...
ראיון עם אחד מתושבי יבש גלעד
למה לא פשוט ברחתם?
כי פחדנו יותר מדי וזה כל כך קשה.
האם אפילו יש לכם צבא?
כן, אבל לא גדול מספיק.
מה הייתם עושים אם אתם הייתם נחש?
מראים איך זה מרגיש לנחש!
ראיון עם המלך שאול
איך הגיע לך הרעיון עם הפרות?
לא יודע, זה פשוט עלה לי.
איך הרגשת כששמעת על כל הבלגן?
מעוצבן, עצוב, כועס...
האם עשיתם את זה בשבילך או בשבילם?
בשביל שנינו!!!
יערת הדבש מספרת
מאת כתבתנו עדינה יצחק
עדינה: האם רצית שהם יאכלו אותך?
דבש: כן ולא. ה' רצה לבדוק אותם, לראות אם באמת מאמינים בו.
עדינה: האם היו דבורים שם ביער, או שזהו פשוט היה נס?
דבש: כן, היו דבורים שם, אבל זה היה נס שעשה אותי.
עדינה: האם היו עוד צמחים שהם יכלו לאכול?
דבש: כן, היו המון צמחים אחרים וחיות כשרות, אבל הם רצו לאכול אותי, כי אני מתוקה!
עדינה: האם נדבקת לאנשים שעברו לידך?
דבש: כן, כך יש צ'אנס יותר גדול שיאכלו אותי וזה יהיה מבחן יוצר טוב!!
עדינה: האם היית רוצה שעוד אנשים היו אוכלים אותך?
דבש: כן, זה קצת מעליב שרק יונתן אכל אותי, כאילו שאני לא טעימה.
עדינה: האם היו חיות אחרות שאכלו אותך?
דבש: כן!! זחלים למשל. הם רצו לאכול עלים, אבל הייתי עליהם, אז הם גם אכלו אותי!!
עדינה: האם הזחלים נדבקו אלייך?
דבש: כן, אבל הם השתחררו.
עדינה: האם את זהרת שיראו אותך יותר טוב?
דבש: כן, ושאני אראה יותר טעימה.
עדינה: האם את היית בכמה צבעים?
דבש: כן, כדי שהם ירצו לאכול אותי ושזה יהיה מבדק יותר טוב!!
עדינה: האם זה היה כדי לעשות את המבדק הזה עם ה'?
דבש: כן, יכולתי לעזור לה'. זה ממש מגניב!!
איש מלחמה מיוחד במינו
מאת כתבתנו ים רוזנטל
דוד מבקש משאול להלחם בגליית ושאול עונה לו שהוא לא יכול, כי גליית גדול וטוב בלחימה.
דוד אמר שהוא נלחם באריה ודב ויודע להלחם וגליית צחק, כי חשב שדוד לא יכול בכלל ודוד נצח בסוף.
ברגעים של נצחון אנחנו שמחים להזמין לראיון כבוד את איש המלחמה – דוד בן ישי!
מה שלומך?
דוד: בסדר, ומה שלומך?
גם שלומי בסדר, אבל איך הצלחת לנצח את גליית, האדם הענק הזה?!
דוד: בנעורי דובים ואריות נלחמו בי ואני פתחתי ת'פה של האריה והוצאתי את הכבשים והוא מת, וזה נתן לי כוח להלחם בעצמי, וגם ה' עזר לי ונצחתי!
אבל לא הלכת עם בגדי מלחמה, אז איך?
דוד: כי זה היה לא נח וזה בכלל לא נח, כי כבד לי הבגדים ואני קטן.
אם אתה קטן – איך הרגת אריה ודב?!
דוד: כי האמנתי בעצמי.
טוב, תודה, ושמחתי לראיין אותך.
דוד ניצח את גליית
כתבתו של כתבנו בצלאל רוזנהיים
שלום וברוכים הבאים לעיתון חדשות ישראל
והיום, בדיווח שלנו, אנחנו הולכים לדבר ולחשוב מה זה עשה לאנשים שדוד הרג את גליית.
אנחנו פה באמצע המהומות ונראה שכולם שמחים חוץ משאול והפלישתים.
יש פה המון שלטים כמו:
"כל הכבוד לדוד", "אוהבים אותך", "הוא אחד משלנו".
נראה שכולם מדברים על דוד. המחוללות נראות שמחות מאוד, יש להן שמלות אדומות והשיער שלהן אסוף.
שאול נראה כאילו מישהו תפס לו את המקום וגם מדבר עם המשרת שלו על דוד.
ניסיתי לגשת אליו לשאול על מה הם דברו, אבל אחד המשרתים של שאול גרש אותי משם וכמעט שבר לי את המצלמה...
שלום וברוכים הבאים לדו שיח שלי ושל אחד העדים
-
שלום, שמי ישראל כץ מעיתון חדשות ישראל. איך קוראים לך?
-
לי קוראים איציק ליברשנירב.
-
אפשר לשאול אותך כמה שאלות?
-
כן, בטח !
-
מה אתה חושב על דוד?
-
מאוד אמיץ, לא שוויצר, בעיקר חכם מאוד.
-
מה ראית בסיטואציה?
-
ראיתי שדוד לא פחד ושהוא ירה אבן אחת מאד מדויקת.
-
מה אתה אוהב בשאול?
-
הוא מנהיג טוב.
-
האם אתה חושב שצריך להחליף אותו?
-
אני חושב שלא. דוד מתאים למשחקים האולימפיים, זה לא אומר שהוא מתאים להיות מלך.
-
תודה לך.
נצחון וכשלון בעת ובעונה אחת
דיווח מאת כתבנו הצבאי יונתן פלסר:
ה' ציווה על שאול להרוג ולהשמיד את כל עם עמלק, עם המלך, גברים, ילדים, צאן, ובקר.
שמואל אמר לשאול לצאת למלחמה עם עמלק ולהשמיד את כל העמלק כי ה' ציווה עליו,
נצחוננו היה גדול ממש ושמח!
ראיון עם שאול
מראיין: שאול, תספר איך הכל התחיל.
שאול: יצאתי למלחמה עם עמלק, השמדתי אותם, אך את המשובחים ביותר שבצאן ובבקר השארתי.
מראיין: ואיך שמואל הגיב לכך?
שאול: שמואל צעק עלי וגידף אותי, ושאל גם בשאגה אדירה "למה לא הרגתי גם אותם?" אז ריחמתי על המלך, הצאן והבקר, מה הבעיה?
מראיין: היו עוד סיבות שהשארת את הבקר שלהם בחיים?
שאול: כן, הם יפים וטובים כל כך. מה? גם אם ה ' ציווה עלי להרוג גם אותם, אפשר לשנות טיפה את המלחמה ולהעלות אותם עולה לה' כקרבן חגיגי לכבוד הניצחון!
מראיין: ולא פחדת שה' יעשה לך משהו?
שאול: כן, קצת, אני מודה, אך לא ממש, כי ידעתי שה' יחשוב קצת ויבין שהיגיון הוא מה שאני עשיתי, אבל ההיגיון לקח אותי לשם – לא להרוג את המלך, הצאן והבקר, אלא להשאיר את המשובחים ביותר שבהם ולהעלות אותם עולה לה'.
הניו-יורק טיימס
מאת תומס פרידמן (יונתן בן שחר)
המתח בין דוד שאול ויהונתן
שאול [המלך] אמר לשומריו ולעבדיו שהוא [שאול] רוצה לתפוס את דוד.
הסיפור התחיל כאשר דוד ניצח את גוליית וכל העם מאוד אהב את זה, אבל הבעיה הייתה שככל שהם יותר מריעים לדוד ככה הם פחות מריעים לשאול. ושאול מאוד לא אהב את זה שהם פחות מריעים לו.
אז שאול החליט לנעוץ לו חנית שתעבור דרכו עד הקיר, בפעם הראשונה דוד לא שם לב. ושאול החליט שהוא פשוט ימנה אותו לתפקיד מאוד מסוכן בצבא [שר אלף] והפלישתים כבר יעשו את העבודה השחורה, אבל דוד בכל מלחמה ומלחמה שלו תמיד ניצח, כך שבמקום להרוג אותו הוא רק העצים את הפרסום שלו.
שאול כל כך כל כך לא אהב את זה עד שהוא החליט להשליך עליו את החנית שוב, אבל הפעם דוד שם לב לזה, אז יהונתן אמר שהוא [ דוד] יחכה בשדה ואם הוא יעשה את הסימן המוסכם אז דוד יצטרך לברוח, וככל הצפוי יהונתן עשה את הסימן, הם בכו זה על צווארו של זה. ודוד אז ברח.
ראיון עם יהונתן
מראיין: שלום וברכה.
יהונתן: שלום וברכה, שלום וברכה.
מראיין: איך אתה מרגיש?
יהונתן: אני מרגיש מאוד מוזר, מצד אחד אני כאילו צריך לתמוך באבא שלי, מצד שני דוד הוא החבר הכי טוב שלי.
מראיין: האם היית מעדיף שאבא שלך לא היה תוקף את דוד?
יהונתן: זה בהחלט מה שהייתי רוצה וגם שהוא יפסיק לקנא בו כל כך.
מראיין: האם אתה מנסה לעשות שאבא שלך יפסיק לרדוף אחרי דוד?
יהונתן: אני מנסה לעשות את זה, הבעיה היא שהוא לא מוכן להקשיב לי.
מראיין: תודה רבה, ואני מאחל לך שתצליח לשכנע את אבא שלך.
הכתבות הבאות: ג'ו ביידן
זיהום הסביבה
מלך חדש נמשח בסתר
ראיון עם שמואל הנביא מאת כתבנו ישי קדרון
מראיין: שלום, הנביא שמואל. אנחנו פוגשים אותך לכבוד מאורע מיוחד שקרה השבוע. ספר לנו איך הכל התחיל.
שמואל: כמו שאתם יודעים, מלך ישראל הוא שאול, שאני מאד אוהב אותו, אבל לצערי ה' רוצה להחליש אותו. אז ה' אמר לי שיש מישהו שהוא רוצה שיהיה מלך במקום שאול. ה' אמר לי ללכת לבית ישי בבית לחם ולמשוח אחד מבניו, הוא לא אמר לי איזה בן.
מראיין: איך הרגשת כשה' אמר לך ללכת למשוח מלך חדש?
שמואל: אני הייתי מאד עצוב, כי אני אוהב את שאול, אבל זה מה שה' אמר לי ואני צריך לעשות. בנוסף, גם פחדתי ששאול ידע שאני ממליך מלך חדש וירצה להרוג אותי.
מראיין: איך התגברת על הפחד?
שמואל: ה' נתן לי רעיון, להביא עגלת בקר ולהגיד שבאתי לזבוח לה'.
מראיין: וכשהגעת לבית ישי, איך ידעת מי המלך?
שמואל: בהתחלה הגיע אליאב, שהיה גבוה ונראה מרשים והייתי בטוח שזה הוא, ואז ה' אמר לי : "כי האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב", ואחר כך אבינדב הגיע וגם עליו ה' אמר שהוא לא בחר בו. וכך הגיעו שבעה בנים וכולם – ה' לא בחר בהם. אז אמרתי לישי: "יש לך עוד בנים?"
מראיין: ומה הוא ענה?
שמואל: ישי אמר: "כן, יש את הקטן שרועה את הצאן, ואז אמרתי לו שיביא אותו, והוא היה אדמוני ויפה עיניים, ואז ה' אמר: "קום ומשח אותו! כי זה הוא!", אז משחתי אותו עם קרן השמן.
מראיין: איך הרגשת?
שמואל: קצת עצוב, אבל שמח.
מראיין: למה?
שמואל: מצד אד – מאד אהבתי את שאול, אבל אני חושב שה' יודע יותר טוב לבחור, אז שמחתי שיש מלך חדש וטוב.
מראיין: באמת מרגש, שיהיה לו בהצלחה. תודה ששתפת אותנו.
דיווח מן השטח – נתח בקר מגיע במשלוח מיוחד מהמלך שאול!
מאת כתבנו יונה דב קמבל הוכשטיין
אני מדווח מהמטבח שלי, הרגע קבלתי סטייק - נתח בקר.
רציתי לדעת למה שלחו לי סטייק, אז אכלתי אותו ואז הסתכלתי במכתב שבא עם הסטייק, ואמרתי לשני הבנים שלי שאני והם הולכים להילחם נגד נחש, המלך של בני עמון - עם צבא שאול. אנחנו הולכים כי נחש איים על אנשי יבש גלעד שאם הם לא יכנעו אז הוא יוציא את עין ימין שלהם. אבל האמת היא שגם במכתב שלנו היה איום: שאול המלך אמר שיקחו את הפרות שלנו אם לא נלך להילחם אתו.
כשהגענו לשדה הקרב ספרו לנו קצת מה קרה קודם. שאול הגיע מהשדה וראה את כל העם בוכים, כשהוא שאל מה קורה הם ענו לו שנחש איים על כולם. שאול כעס מאוד, רוח אלוהים נפלה עליו - והוא איים על ישראל - כך שכולם יצאו להילחם נגד בני עמון יחד.
עדות בלעדית של שאול עצמו על רגעי המלכתו הראשונה
מאת כתבנו שי בן ארי
אני שמעתי שמחפשים אותי ואני התחבאתי, כי דעתי היתה שונה מכל השאר. כולם לא רצו להתקרב לה' ואף התרחקו מה'. אני התחבאתי כי למדתי תורה.
אני התרגשתי שקבלתי את המלכות ואני שמחתי ולא האמנתי.
עכשיו יש לי הרבה אחריות על העם.
בלי בליעל לא הכירו במלכות שלי ואני שוקל לעשות אתם שלום.
אני לא רציתי להיות למלך, לכן התחבאתי וה' רצה ששמואל יוציא את הפתק עם השם שלי.
דיווח על השלכת החנית על דוד על ידי שאול
מאת כתבנו נועם סלטר
אתמול בשעה 17:00 נצפה במצלמת אבטחה שאול זורק את חניתו על דוד. אנחנו נראיין עכשיו את הכנור של דוד.
האם זה הפחיד אותך?
- בהתחלה כן, אבל ואז הבנתי שה' עם דוד. נראה לי שגם שאול הבין זאת...
מה אתה חושב שהציל את דוד?
ברור שה', אבל הצורה שהוא עשה זאת היתה מדהימה, הוא השתמש בי כדי שדוד לא יפגע!
האם אתה מרחם על שאול?
על שאול? מה פתאום. אני מרחם על החנית שנתקעה בקיר, אחלה ידיד. הקיר, הכוונה, החנית גם היתה מרושעת.
האם אתה שמח שאתה הכנור של דוד?
ברור! אבל בהתחלה לא, כי היו המון סכנות. פעם נקרע לי המיתר, לא בגלל דוד, העז שלו עוזעוז אכלה אותו.
זהו זה, סיימנו.
וואו זה היה מהיר (בדיוק כמו החנית של שאול).
ראיון עם דוד, נגן מחונן מאין כמותו
מאת כתבנו שי בן ארי
מראיין: הי דוד, אני מראיין אותך לגבי הנגינה שלך. מה אתה מרגיש כשאתה מנגן?
דוד: לא יודע, זה פשוט כיף, זה מרגיע. אני אוהב את המוזיקה שלי מאד. אתה גם רוצה לנגן?
מראיין: כן, למה לא? לי לי לי, מי מי לה לה...
איך למדת לנגן?
דוד: זה בא לי טבעי, מלידה.
מראיין: באיזה כלי אתה מנגן?
דוד: בנבל.
מראיין: טוב, היה לי כיף לראיין אותך, ביי.
דוד נגד גליית
מאת כתבנו יותם ליאור
גליית מקלל את מערכות ישראל ומגדף את ה' בקללות נמרצות.
דוד לא הסכים לשמוע את הקללות והגידופים, פשוט הוא רצה להלחם אתו, עם גליית.
דוד פנה אל שאול המלך ובקש ממנו להלחם, אז ענה לו שאול:
"אתה לא מספיק מיומן! גליית מיומן מגיל צעיר ואתה צעיר כל כך!"
ענה לו דוד: "אני נצחתי דב וארי כשהייתי רועה צאן ואז אוכל לנצח גם אותו!"
כדי שנכיר את הסיפור מקרוב הזמנו את דוד לראיון קצר ומרתק.
המראיין: שלום רב, בֹּא, תשב, אתה רוצה לשתות משהו?
דוד: כן, תודה.
המראיין: רציתי קצת לשמוע על פעולת הגבורה שלך, איך נצחת?
דוד: לא פחדתי ממנו. נלחמתי פעם אחת באריה ודה, ה' עזר לי תמיד, הוא היה מאחורי תמיד ועזר לי לנצח בכל הקרבות שהייתי, וגם עכשיו עם גליית.
המראיין: וואו, אתה ממש אמיץ! מאיפה לך כלי מלחמה? אף אחד לא עמד מולו, כולם פחדו ממנו. במה השתמשת?
דוד: לקחתי חמש אבנים מהרצפה וזרקתי על ראשו, ואכן זה פגע פגיעה ישירה במצחו וגליית מת במקום.
המראיין: איך היו תחושותיך? מה הרגשת?
דוד: הרגשתי הרגשה טובה, כולם הריעו לי, הפלתי את אוייב ישראל!
המראיין: כל הכבוד! ותודה שהסכמת להפגש.
ידיעה על מקרה יערת הדבש
מאת כתבתנו אביה נעמן
שלום לכל קוראי העיתון שלנו,
"הצבא צועד על קיבתו", כך יאמר לימים נפוליאון בונפרטה מצביא הצבא הצרפתי.
כך גם חשב יהונתן בנו של שאול.
אנחנו ראיינו את יהונתן על מה שקרה שם.
מראיינת: שלום יהונתן, מה שלומך?
מרואיין: שלומי טוב, תודה.
מראיינת: אז התכנסנו כאן כדי שתוכל לספר לנו מה קרה עם סיפור יערת הדבש.
מרואיין: אנ'לא מבין מה יש לספר, שיואו! כולם עושים מזה כזה עניין גדול. לקחתי ממש טיפה. ובכל זאת מה יש להאשים אותי? הרי אני לא שמעתי שאבא שלי אסר על הלוחמים לאכול. אתם יודעים איזו שיחה חטפתי אחר כך בבית?! הספיקו לי הצעקות שם והעונש שקיבלתי. אם גם אתם באתם לנזוף בי, אז שלום.
מראיינת: ממש לא, יהונתן! רק ביקשנו שתספר לנו מה קרה. בכלל לא באנו להאשים אותך.
מרואיין: אם ככה אז טוב.
אני, יחד עם נערי הלכתי לוודא שננצח, (מה שבאמת קרה). ובזמן שחזרתי אבא שלי אמר לכולם לא לאכול שום דבר כדי שדעתם לא תהיה מוסחת מההצלחה ומהלחימה.
אני, כאמור לא שמעתי דבר מכל זה. וטבלתי את המקל שלי ביערת הדבש שהייתה על אחד העצים. מה אני אגיד לך, זה היה מעדן ממש. מפליא עד כמה שזה היה טעים. מפליא. מופלא. מדהים. טעים. מטורף. מוטרף. נהדר. משוג...
מראיינת: טוב, כן, הבנו שזה היה ממש ממש טעים, אבל מה קרה אחר כך?
מרואיין: כן, טוב, כל השאר נבהלו מאד, ושאלו אותי איך אני מעז לעשות בדיוק את מה שאבא שלי אמר לא לעשות. אז אמרתי להם שאי אפשר להלחם בלי לאכול. אי אפשר, בכלל לא. אז אמרתי להם שאבא שלי טועה ושהם יכולים לקחת מיערת הדבש. אחר כך גם היה איזה סיפור, לא משנה כרגע. ואז אבא שלי שאל את ה' אם להמשיך בקרב בלילה, ולא נענה. אבא שלי הבין שיש איזושהי בעיה. הוא שאל את ה' מה היה החטא. זה היה החטא של יערת הדבש. אבא שלי אמר שהוא יהרוג את מי שעשה את זה. אני הייתי האשם, והודיתי בכך. אבא שלי רצה לקיים את מה שאמר, אבל העם לא. הם נלחמו בשבילי, ואמרו שאסור שתיפול אפילו שערה אחת משער ראשי.
מראיינת: איך הרגשת אז?
מרואיין: האמת היא שדי התרגשתי.
מראיינת: טוב יהונתן, אני וכל הקוראים מודים לך על שיתוף הפעולה מצדך ועל כל הדברים שחידשת לנו. תודה.
מרואיין: היה לי כיף לספר לכם.
דוד, רועה הצאן, נישא למיכל - בִּתו של המלך
מאת כתבתנו גרן זוסמן
דוד, רועה הצאן הפשוט, אשר נלחם בגוליית, לוקח את מיכל – בִּתו של המלך שאול לאשה.
המלך שאול נתן לדוד בן ישי תנאי לנישואיו עם ביתו: לפני הנישואים – הוא יהיה חייב להרוג מאה פלישתים, וכהוכחה שבאמת עשה זאת – הוא יהיה חייב לקחת איבר אחד מכל פלישתי שהרג, ולהביא את כל מאה האיברים למלך.
דוד, לא רק שעמד במשימה, אלא גם ביצע מעבר לה, במקום להרוג מאה פלישתים – הוא הרג מאתיים.
לבסוף דוד נישא למיכל.
תכף נשמע איך שאול חווה את המקרה, ומה הוא מספר...
ראיון עם שאול על נישואיו של דוד ומיכל:
מראיין: הוד רוממותך, המלך שאול, שמעתי שמיכל, בתך, נישאה לדוד. קודם כל – מזל טוב לרגל נישואי בתך, דבר שני: מה מחשבתך על זה?
שאול: אני שמח שבתי מאושרת – אך בהחלט לא מרוצה מהחלטתה. יש כל כך הרבה גברים בעם ישראל, למה היא הייתה חייבת לבחור דווקא את האדם אשר אני שונא כל כך?
מ: ומדוע אתה שונא אותו כל כך? (בבקשה, אשמח אם לא תדפוק כל כך בחוזקה על השולחן...)
ש: למה אני שונא את דוד? תראה, אם מקבצים כמה מקרים ביחד, הכל נראה מאוד הגיוני, העם והקב"ה מעדיפים את דוד על פני. אני בטוח שמזימתו של דוד היא לגנוב את המלוכה שלי, ואני גם בטוח שהקב"ה מעורב בזה, ולחשוב שה' יחליף אותי בדוד, נער הצאן הזה? לכן אני אויבו והוא אויבי.
מ: הזכרת שאם מקבצים כמה מקרים, הכל נראה מאד הגיוני, האם תוכל לפרט אילו מקרים גרמו לך לחשוב כך?
ש: דבר ראשון, שמעת את השיר ששרו? "שאול הכה באלפיו, ודוד ברבבותיו", זה כבר מחשיד את העם, שהוא רוצה שדוד יהיה המלך. דבר שני, פעמיים שניסיתי להרוג את דוד עם החנית שלי, ואיכשהו בכל הפעמים הוא הצליח להתחמק, אני אומר לך, מדובר פה בנס מה'. ושלישית – אני כמעט בטוח, שזה שדוד הצליח להרוג מאתיים פלישתים – אומר שה' עזר לו, שה' רצה שדוד יתחתן עם מיכל כדי שהוא יוכל להתקרב אלי יותר ולגנוב ממני את המלוכה. בזה אין כל ספק, בזה אני בטוח.
מ: אבל זה לא אתה שהצעת את הרעיון שמיכל תינשא לדוד תמורת זה שהוא יהרוג מאה פלישתים?
ש: כמובן שזה הייתי אני, הייתי בטוח שהוא ימות במשימה, ואז הוא לא יהיה לי למכשול! אבל הוא הצליח, וה' עימו.
מ: ומה אתה הולך לעשות בעניין?
ש: כמובן שאהיה כועס בזמן הקרוב, אולי גם אנסה להתקיל בכל זאת את דוד. אני לא יודע.
מ: טוב, תודה רבה לך, על שחלקת איתנו את מחשבותיך.
ש: כן, כן... על לא דבר וכל הדברים האלה, ביי.
חשיפה: שיתוף פעולה בין בעל לאשתו.
דוד ומיכל – זוג מנצח!
כתבנו ישי אלגאווי מצא את דוד וראיין אותו
מראיין: דוד, האם אתה מרגיש בטוח עכשיו, כשברחת מהבית ומידי שאול?
דוד: לא, אני הרי עדיין בסכנה ממש גדולה, כי שאול רוצה להמיתני!
מראיין: אני מבין…איך יצאת מהבית שלך? שמענו כמה דברים אבל לא מספיק בשביל להבין.
דוד: אהה... איזה מזל! היתה לנו כבשה עם שיער ג'ינג'י, שיכולנו לשים פסל עם שיער כבשה וכך הכנו את הדוד הלא אמיתי, ואז נמלטתי מהחלון עם חבל והלכתי לכאן עם שמואל.
מראיין: האם אתה מתכוון להרוג את שאול?!
דוד: חס וחלילה! שלא יעזו לעשות דבר למשיח ה'!
מראיין: אבל הוא לא מנסה להרוג אותך?!
דוד: אני בטוח שיש סיבה!
מראיין: וואו! זה ממש מעניין, איך הצלחת לא להיתפס על ידי חיילי שאול!
דוד: בעזרת ה' אני אצליח כך גם בפעמים הבאות!
מראיין: אז הכל היה מתוכנן עם מיכל אשתך?
דוד: כמובן, אחרת לא הייתי מצליח.
מראיין: אז שאול באמת רוצה להרוג אותך?
דוד: מאוד מצער אותי ששאול השתגע.
מראיין: אבל עכשיו אתה כאן, בטוח, כי אף אחד לא יכול לפגוע בך כשאתה ליד שמואל.
דוד: כן, בינתיים אני כאן וחיילים מנסים לתפוס אותי, שמואל מגן עלי.
מראיין: אני חוזר רגע למשהו, שאול אמר שאתה אמרת למיכל שאם היא לא תעזור לך אתה תהרוג אותה!
דוד: לא, הכל היה מתוכנן, כדי ששאול לה יהרוג אותה.
דו שיח בין שאול לבני הבליעל:
שאול: שלום, אני שאול, איך קוראים לכם ?
בני בליעל: למה באת לארץ שלנו?!
שאול: כי רצו להכתיר אותי.
בני בליעל: אותך?!?!
שאול: כן אותי, יש בעיה?
בני בליעל: כן יש בעיה גדולה!
שאול: אני נעלבתי😥
בני בליעל: אוי התינוק נעלב 😁
שאול: *בורח בבכי 😭😱
המלחמה בבני עמון
דיווח מאת כתבנו בשטח יונתן בן שחר
היום בשעה מוקדמת בבוקר התחיל שאול לעלות על המחנה של צבא עמון. המאורע עוד לא התפרסם בניו יורק טיימס, אבל כן צילמו אותו צלמים מהסי אן אן.
המאורע התחיל לפני כמה ימים כאשר המלך נחש, המלך של בני עמון, ניגש אליהם, והם רצו לכרות איתו ברית. הברית היתה כזאת – אתה לא תתקוף אותנו ואנחנו נהיה העבדים שלך. אומר להם נחש: בסדר, אבל אני גם עוקר לכם את עין ימין. הם ענו לו: חכה שבוע, ואז הם שלחו שליחים אל עם ישראל.
ועם ישראל התחיל לבכות. ושאול הרגע יצא מהשדה, והוא שאל את העם: למה אתם בוכים? והם סיפרו לו את כל מה שקרה. ואז הוא שלח חתיכות של בשר לכל עם ישראל, והודיע שכל מי שלא מצטרף לקרב, אז זה מה שיקרה לבקר שלו. ושלוש מאות שלושים אלף איש באו, והם התפצלו לשלוש ותקפו משלושה כיוונים. ואנחנו ניצחנו. וכל האלה ששרדו ברחו ולא נשארו אפילו שניים ביחד.
ראיון עם שאול
מראיין: שלום וערב טוב.
שאול: ערב טוב, ערב טוב.
מ: מאיפה בא לך הרעיון – לתקוף משלושה כיוונים?
ש: לקחתי את האסטרטגיה הזו מנפוליאון.
מ: מאיזה נפוליאון לקחת את האסטרטגיה הזו?
ש: מנפוליאון הראשון. שני הנפוליאונים האחרים פחות מפורסמים.
מ: מאיזה דבר שנפוליאון עשה אתה לקחת את זה?
ש: מזה שהוא ניסה לכבוש את רוסיה.
מ: אבל הוא הפסיד בקרב.
ש: אבל זה מה שרציתי שיהיה לאויב!
מ: ושגם יהרגו הרבה חיילים כמו שקרה לנפוליאון?
ש: כן, אבל רציתי שגם נהרוג או נשבה אותם או שניהם, אבל לא נורא.
נפוליאון כדוגמא לשאול המלך... אין מוקדם ומאוחר...
המלכתו השניה של שאול
מאת כתבתנו רעות אלעזרי
ההמולה כאן רבה. אנשים רבים מכל הגילאים, שאול ושמואל ההולכים לגלגל להמלכתו השניה של שאול. אנשים עדיין רוצים וחושבים שצריך להמית את בני הבליעל שהתנגדו לכך ששאול יהיה מלך. אחרי מה שקרה עם נחש העמוני כולם רוצים את שאול כמלך, אבל אם אתם תוהים מה קרה עם הנחש העמוני - זאת כבר כתבה אחרת...
ועכשיו, אני פונה להודיה בת אבנר. הודיה הייתה בת בליעל ושינתה את דעתה, למה? זאת נדע עוד מעט.
ראיון עם הודיה בת אבנר:
מראיינת: שלום הודיה, האם יש לך עוד קרובי משפחה שהיו בני בליעל ושינו את דעתם?
הודיה: לא, כל משפחתי המצומצמת היו בני בליעל, אבל כולם ממשיכים לא להאמין בשאול.
מראיינת: איך את מרגישה עכשיו שמצד אחד יש המלכה וזה משמח, אך מצד שני אנשים רוצים להמית את בני הבליעל כולל משפחתך? או אולי לא ידעו שאת השתנית וירצו להמית גם אותך?
הודיה: אני קצת מפחדת אבל אני מנחמת את עצמי בזה שאני יודעת בוודאות שהאנשים לא יהרגו את בני הבליעל עד ששאול לא יסכים.
מראיינת: והגענו לשאלה הגדולה. מה גרם לך לשנות את דעתך בנושא בני הבליעל?
הודיה: אף פעם לא הרגשתי נוח כשהייתי עם בני הבליעל, תמיד כעסו עלי ולא קבלו אותי. הסיבה העיקרית לשאלה למה עשיתי את זה? זה שראיתי שכשנמליך אותו הוא ינהיג אותנו וישמור עלינו הכי טוב שאפשר, שטעיתי בנושא שאול, וכשצריך הוא יכול להיות מלך מאוד טוב.
מראיינת: תודה לך הודיה.
והנה הגענו לגלגל (זה כזה מרגש), ואנחנו ממליכים את שאול לפני ה' ומקריבים קורבן שלמים.
למרות ההתקהלות הרבה סביב שאול והביישנות בתוכו, הצלחתי לחלץ ממנו ראיון.
ראיון עם שאול לאחר המלכתו השניה:
מראיינת: שלום שאול, איך אתה מרגיש לאחר המלכתך השניה? ומה שונה מהמלכתך הראשונה?
שאול: אני שמח מאוד וגם אני מרגיש שיש לי יותר ביטחון בעצמי לאחר שרוב העם התחיל לתמוך בי כמלך. נראה לי שמה ששונה בין המלכתי הראשונה לשניה זה שבראשונה העם פחות חשב שאני ראוי למלוכה וגם אני לא כזה האמנתי בעצמי והתביישתי, אך בהמלכתי השניה העם יותר בטח בהחלטותי והאמין בי, אז הביטחון שלי עלה ויותר הרגשתי ראוי למלוכה ולאמונה שנותנים בי שמואל וה'.
מראיינת: איך הרגשת כשאנשים רצו להמית את בני הבליעל?
שאול: האמת שקצת התעצבתי, כי אולי הם התנגדו אלי אבל זה לא אומר שהם עשו משהו רע שעליו הם צריכים להענש ולמות, זה רק אומר שהם התנגדו אלי כמלך. עוד סיבה שבגללה התעצבתי מהרצון הזה להמית את בני הבליעל זה שאולי הם בני בליעל אבל הם עדיין יהודים.
מראיינת: תודה לך שאול על הראיון המרגש ולא אפריע לך יותר.
סערה רומנטית בבית המלוכה
מאת כתבתנו לבי מכלוף
שאול הבטיח שמי שינצח את גליית – הוא יתן לו את בתו לאשה ודוד נצח ופנה אליו.
שאול הציע לו את מירב בתו הגדולה ודוד ענה לו שהוא אדם פשוט עם משפחה פשוטה ולא מיוחסת, אך בכל זאת שאול קבע את החתונה עם מירב, אך מירב – ימים ספורים לפני החתונה – התחתנה עם עדריאל.
כדי שנכיר את הסיפור לעומק, הזמנו את הנער דוד לראיון.
המראיין: שלום, דוד היקר. איך עוברים עליך ימים סוערים אלו?
דוד: בסדר, קצת מבלבל.
המראיין: רצינו קצת לשמוע על מחשבותיך.
דוד: זה לא מובן מה שקרה פה. איך מירב פתאם התחתנה עם מישהו אחר?! הרגשתי שלא אוהבים אותי. זה לא רק זה, היא לא ספרה, היא לא אמרה כלום. אם היא היתה מספרת – אולי הייתי מבין אותה.
המראיין: וואו, נשמע קשה! ואחרי שהבנת את כל מה שקרה עם מירב, מה אתה הולך לעשות? אתה עוד חושב על נישואין?
דוד: אני מקוה שכן, כי אם מישהי שברה לי את הלב – זה לא אומר שעוד מישהי תעשה לי את זה.
המראיין: בעזרת ה', אם מישהו צדיק כמוך – תבוא לך אשה טובה!
דוד: תודה רבה, ונתראה רק בשמחות.
אחרי ששמענו את דוד, נרצה לשמוע את דעתה של מירב.
המראיין: שלום לך, מירב. הבנו שקרה מקרה לא נעים עם דוד. מה דעתך?
מירב: שלום רב! עשיתי מה שטוב לי, לפחות ככה אני חושבת.
המראיין: מה כוונתך?
מירב: מה, בגלל שאבא שלי מבטיח הבטחות על חשבונינו, אז אני צריכה להתחתן עם כל אדם?! זה חסר רגישות! אולי אני אוהבת מישהו אחר? זה פשוט להחליט בשבילי ואני לא מעוניינת בכך, גם אם זה אבא שלי וגם אם זה המלך!
המראיין: את בהחלט צודקת, אך יש עוד כמה דעות מהצדדים האחרים.
מירב: אוקיי, אבל אני בוחרת בדעתי!
ידיעה מפתיעה
מאת כתבתנו רעות אלעזרי
כרגע שאול הודיע שצריך להמית את דוד.
אני וכל סובבי לא מבינים מה קרה כאן, הרי כולם יודעים ששאול ודוד הם כמעט כמו משפחה, שאול הרבה פעמים מארח אותו בארמונו. בזמן האחרון שמעתי כל מיני אנשים אומרים שנכנסה רוח רעה בשאול, יכול להיות שזה נכון?.
אולי כדאי שאפנה לאחינעם בת אחימעץ אשתו, היא תוכל לתת לי כמה תשובות, או אולי כדאי שאפנה ליהונתן בנו של שאול וחבר טוב מאוד של דוד, גם הוא יוכל לתת לי כמה תשובות. אני אראיין את... אחינעם בת אחימעץ. אבל איך אשיג ראיון איתה?
אה, אני רואה את יהונתן בן שאול. יהיה הרבה יותר קל לראיין אותו, אז קדימה.
ראיון אם יונתן בן שאול:
מראיינת: שלום לך יהונתן, מתי אתה חושב ששאול אביך השתנה? ומתי אתה חושב שהוא התחיל לשנוא את דוד?4
יהונתן: אני חושב שהוא השתנה כמה ימים לאחר המלחמה בעמלק כשהוא לא הרג את המלך ואת הפרות המשובחות. ותשובה לשאלה השנייה שלך, לפני שבוע בערך עברתי ליד דלת הכניסה שהייתה פתוחה למחצה, דלת זו הובילה לאולם בו דוד נגן לאבי שאול. לפתע נפסקה המוזיקה, לא הבנתי מה קרה אז הסתכלתי פנימה וראיתי את אבי עם חניתו ליד דוד, עומדת לפגוע בו. יכול להיות שהוא התחיל לשנוא אותו לפני אבל לא נראה לי.
מראיינת: איך אתה מרגיש עכשיו, שמצד אחד אתה צריך להקשיב לאבא שלך, אבל מצד שני הוא רוצה להמית את חברך הטוב ביותר?
יהונתן: אני מרגיש שהפעם הצדק עם דוד, לאבי אין שום סיבה לכעוס עליו, הרי דוד רק עזר לו עם הלחימה בפלישתים והרגעת נפשו בנגינה על כינור. אולי אנסה לומר את זה לשאול יכול להיות שזה יעבוד. אז להתראות, אני הולך לומר לדוד להתחבא ולנסות לשכנע את שאול לא להמית אותו.
מראיינת: תודה שהסכמת שאני אראיין אותך. עכשיו דברים בהחלט יותר ברורים.
הצצה למקרה מֶ...עניין
מאת כתבתנו אילת השחר מחנימי, וגם מֶ...את כבשה אחת קטנה
הפעם נציץ למקרה מסעיר ומעניין- לא פחות מהמקרים שקדמו לו.
בואו נראה מה קורה שם:
ה' אומר לשאול: "עכשיו תלך להרוג את העמלקים, לקחת את כל הרכוש שלהם ולהרוג את
הצאן והבקר, אל תרחם על שום דבר ששייך לעמלקים!"
שאול הלך והרג הרבה עמלקים ולקח להם את כל הרכוש, אבל, למרות הציווי של ה'
הוא ריחם על הצאן המשובח, והוא תפס את אגג- המלך של העמלקים, אבל לא הרג אותו.
אחרי ששמענו על המקרה בקווים כלליים, נקרא קטע מיומנה של כבשה שנשארה בחיים,
היא כתבה הכל בזמן אמת, בזמן שהכל קרה.
"שלום יומן יקר שלי,
כמה זמן לא כתבתי בך, התחלתי להתגעגע...
אני קצת רועדת בגלל ששאול בא עם כל הצבא שלו והסתובב, הרס, הרג.
אני כל כך פוחדת, רק לפני כמה דקות רצתי להתחבא, המקום הראשון שראיתי היה גגון קטן מאחורי הדיר שלנו, והנה, אני פה, מתחבאת מתחת ערימה גדולה של קש, כותבת לך."
מירב לא מסכימה להתחתן עם דוד!
מאת יעל בילדנר
הכל התחיל כששאול המלך רצה שמירב תתחתן עם דוד, כדי שדוד ילחם בשבילו. דוד חשב שהוא אפילו לא מתאים להתחתן עם בת של מלך, אבל כמובן שהוא הסכים. אבל מירב לא רצתה, היא מעדיפה להתחתן עם עדריאל המחולתי (שגר במחולה). 😊
אנחנו יוצאים לראיין את מירב ולשמוע את הצד שלה.
הנסיעה אל ביתה של מירב במחולה היתה ארוכה מאוד אבל בסוף הגענו.
שלום מירב, איך את מסתדרת עם בעלך החדש?
ברוך ה' הכל בסדר.
איך את מרגישה בקשר לזה שבסוף לא התחתנת עם דוד?
מההתחלה הכל בא לי בהפתעה. פתאום אמרו לי שאני צריכה להתחתן עם דוד. וזה מצחיק כי זה היה יום אחרי הפגישה עם עדריאל.
תוכלי לספר לנו על הפגישה הראשונה עם עדריאל? איך נפגשתם?
יצאתי לשוק לקנות בדים לתפירה, אני אוהבת לתפור בגדים ולחלק לעניים. ואז ראיתי ששכחתי את השקיק של המטבעות ולא היה לי מספיק כסף. למזלי עדריאל היה בדיוק לידי וראה את כל מה שקרה. הוא נתן לי את המטבעות שהייתי צריכה כדי לקנות את הבד. וככה נשארנו בקשר כדי להחזיר את הכסף.
ואיך הרגשת כששאול המלך הודיע לך שאת צריכה להתחתן עם דוד?
מההתחלה הרגשתי שאני לא צריכה להתחתן עם מישהו אחר, ועדריאל הוא האיש שאיתו אני רוצה להתחתן. לדוד תהיה אישה אחרת שהיא תתאים לו.
תודה מירב ושיהיה במזל טוב!
ראיון עם היער שבו התחבא דוד
מאת כתבנו שי גלסמן
הרקע:
אחרי שדוד הרג 200 פלישתים, הוא חזר לארמון של המלך שאול. המלך שאול אהב את דוד וגם שנא אותו בנפש. לילה אחד, שאול ישב על כס המלכות ודוד ניגן לו, ושאול זרק את חניתו בכיוון של דוד ופגע בקיר על ידו. כשדוד ראה את החנית, עף מן הארמון וברח כי ידע ששאול רוצה להרוג אותו.
דוד בהתחלה התחבא בבית שלו יחד עם אשתו מיכל שהיא בתו של המלך. שאול ידע היכן דוד גר, ושלח מלאכים אליו. לפני שהמלאכים הגיעו, דוד רץ וברח אל שמואל וסיפר לו את כל מה ששאול עשה לו. אז המלאכים מצאו אותו ועוד פעם דוד ברח וחיפש את חברו יונתן בן המלך. אחרי כמה זמן, מצא את יונתן ביער ושאל אותו "מה עשיתי כדי שאביך ינסה להרוג אותי?" יונתן לא האמין לדוד והציע לחקור את אביו אם הוא עדיין אוהב דוד או רוצה לפגוע בו. תכננו להיפגש שוב בעוד שלושה ימים. אם אביו אוהב את דוד, אז יונתן יירה שלושה חיצים ויגיד לנער שהחיצים קרובים למטרה, ואם לא אז הוא יגיד שהחיצים רחוקים. דוד חיכה ביער שלושה ימים בלחץ גדול, וביום השלישי יונתן חזר והראה לו דרך החיצים שהוא בסכנת חיים. דוד ויונתן נפרדו בכאב רב, ודוד נמלט.
הראיון עם היער:
אני: יער, מה אתה חשבת על השיחה של דוד ויונתן?
היער: אז קודם כל אני חשבתי שזה היה שיחים מדברים לעצמם,
ואז גיליתי שהם היו שני אנשים. הם התחילו להגיד דברים על המוות. למה אנשים כל הזמן מדברים על מוות? הם כל הזמן מתכננים להרוג יצורים אחרים, רציתי להרוג אותם ולהשמיד את כל בני האדם, אבל לא יכולתי. אז זהו.
אני: מה למדת על שני האנשים האלה?
היער: אז, הראשון היה מפוחד ובתדהמה גדולה ודיבר מהר מאוד. הוא היה צעיר, והמראה שלו היה חזק ויפה. אבל איך שהוא דיבר הפך אותו לאיש משוגע. השני הקשיב לראשון בקצת תדהמה אבל לא באמת האמין לראשון. האיש השני היה חזק כמו הראשון.
חשתי שהוא בן אדם מיוחד, לא מפוחד. ושניהם נראו חברים טובים.
דו שיח בין דוד ויונתן
דוד: מה עשיתי כדי שאבא שלך ינסה להרוג אותי?
יונתן: אבא אוהב אותך כל כך, אין סיכוי שהוא רוצה להרוג אותך.
דוד: אם אתה חושב ככה אז אפילו תסתכל.
יונתן: אוקי, בסדר, בעוד שלושה ימים תתחבא לי ליד המטרה שלי.
כשאני יורה שלושה חצים ואז אומר לנער שלי ללכת למטרה
כי החצים קרובים לשמה - אז זה סימן טוב, ואם אני אומר
לנער ללכת רחוק מהמטרה - אז זה סימן שאבא רוצה להרוג אותך.
דוד: אוקי, אז ביי ולהתראות.
הצצה למקרה מֶ...עניין
מאת כתבתנו אילת השחר מחנימי, וגם מֶ...את כבשה אחת קטנה
הפעם נציץ למקרה מסעיר ומעניין- לא פחות מהמקרים שקדמו לו.
בואו נראה מה קורה שם:
ה' אומר לשאול: "עכשיו תלך להרוג את העמלקים, לקחת את כל הרכוש שלהם ולהרוג את
הצאן והבקר, אל תרחם על שום דבר ששייך לעמלקים!"
שאול הלך והרג הרבה עמלקים ולקח להם את כל הרכוש, אבל, למרות הציווי של ה'
הוא ריחם על הצאן המשובח, והוא תפס את אגג- המלך של העמלקים, אבל לא הרג אותו.
אחרי ששמענו על המקרה בקווים כלליים, נקרא קטע מיומנה של כבשה שנשארה בחיים,
היא כתבה הכל בזמן אמת, בזמן שהכל קרה.
"שלום יומן יקר שלי,
כמה זמן לא כתבתי בך, התחלתי להתגעגע...
אני קצת רועדת בגלל ששאול בא עם כל הצבא שלו והסתובב, הרס, הרג.
אני כל כך פוחדת, רק לפני כמה דקות רצתי להתחבא, המקום הראשון שראיתי היה גגון קטן מאחורי הדיר שלנו, והנה, אני פה, מתחבאת מתחת ערימה גדולה של קש, כותבת לך."