שלום ילדים, אתם יודעים שהיום יום השואה.

השואה היתה אסון גדול מאוד מאוד לעם היהודי, כנראה אפילו האסון הגדול ביותר שקרה לנו כל ההיסטוריה. אתם יודעים שהנאצים ממש רצו שלא ישארו יהודים בכלל, ולצערנו הרב בשואה נרצחו שישה מיליון יהודים! זה מספר שאנחנו אפילו לא מצליחים לדמיין. לזכר השישה מיליון יהודים שניספו בשואה, אנחנו קובעים כל שנה ושנה שתי פעמים לעמוד ולזכור אותם, שלא בטעות נשכח. אחת מהן זה היום, יום הזיכרון לשואה ולגבורה.

אבל למרות כל מה שעשו הנאצים ליהודים – היו הרבה שהצליחו להמשיך לחיות ולשרוד במשך כל המלחמה. אותם יהודים שבכוחות מאוד מאוד מיוחדים הצליחו להתגבר ולהישאר בחיים, נקראים "ניצולי שואה" וגם "שארית הפליטה". לדוגמא - יהודי שבזמן המלחמה הצליח להסתתר ביערות כמו יענקלה, או שהחביאו אותו, או שהוא היה אפילו במחנות ריכוז של הנאצים והצליח להישאר בחיים הוא נקרא "ניצול שואה" והוא חלק משארית הפליטה.

אז סוף סוף כשנגמרה המלחמה הנוראית של השואה, שנקרית גם מלחמת העולם השניה, היהודים ששרדו אפילו לא שמחו. הם היו נורא עצובים. קודם כל – הם לא ידעו בכלל אם מישהו מהמשפחה או החברים שלהם שרד. כמה קשה לשמוח  שאתה נשאר בחיים כשאף אחד מהאנשים שאתה אוהב לא חי!

והיה עוד דבר – שבמקום שכל העולם יגיד להם כל הכבוד אתם גיבורים! שרדתם את השואה! מגיע לכם עכשיו חיים שקטים ונוחים. אולי תבואו לארץ שלנו? אתם מוזמנים!

אתם חושבים שזה מה שאמרו להם? בכלל בכלל לא! תאמינו או לא – כל הארצות והמדינות אמרו להם בדיוק להיפך– אנחנו בכלל לא רוצים אתכם. גם בארצות שבהם היתה השואה אמרו להם  - לכו מכאן כבר. לא אכפת לנו מה קרה לכם אנחנו לא רוצים לראות אתכם!

כמובן שבמקום אחד בעולם כן רצו את היהודים. מי רצה אותם? היהודים בארץ ישראל רצו אותם. אבל כמו ששמעתם אתמול בארץ ישראל שלטו הבריטים. והבריטים אמרו – רק קצת יהודים יגיעו לכאן. אנחנו לא רוצים לעצבן את הערבים ואנחנו לא מוכנים שכל היהודים האלה יגיעו עכשיו ולא מעניין אותנו שאין להם איפה לגור!

וכך יצא, ששארית הפליטה שנשארה באירופה – נשארה בלי מקום לגור, בלי מקום לחיות, בלי שום מקום ללכת אליו. הם היו חסרי כל – לא היה להם כלום. לא אוכל, לא תעודת זהות, לא בגדים, לכן הם גם נקראים "שארית הפליטה", כי הם היו פליטים. פליטים אלו אנשים שברחו או שגירשו אותם בחוסר כל.

אז ככה, כל אירופה היתה מלאה בפליטים יהודים, בשארית הפליטה ששרדה את השואה. ואף ארץ לא הסכימה לקבל אותם.

מה קרה אז? היו כמה ארגונים בעולם – גם יהודים וגם ארגונים של בעלות הברית (הארצות שנלחמו בנאצים) שהכינו להם מחנות. המחנות האלו נקראו מחנות פליטים, או מחנות עקורים. עקור זה גם מישהו שגירשו אותו. אז הפליטים הגיעו למחנות האלו, והיה שם נורא ואיום. לא היה הרבה אוכל, היה מאוד מלוכלך וצפוף וגם  - תאמינו או לא – גם שם לא התייחסו אליהם יפה.

אבל למזלם למחנות האלו הגיעו נציגים מארץ ישראל. אמנם בארץ שלטו הבריטים, אבל כבר היו קיימים הרבה ארגונים ותנועות ציוניות בארץ. אז התנועות האלו  שלחו שליחים למחנות העקורים, והם עודדו את הפליטים במחנות, וסיפרו להם שהם יעזרו להם להגיע לארץ, ואפילו הקימו להם תנועות נוער כמו השומר הצעיר או בני עקיבא ותנועות נוער אחריות שהיו אז בארץ , ולימדו אותם שירים ומילים בעברית, וממש הכינו אותם לקראת העליה לארץ.

היו פליטים שאזרו אומץ- ואמרו לעצמם – למרות כל מה שעברנו – אנחנו נתאמץ עוד. אנחנו ננסה להגיע לארץ ישראל. אנחנו נלמד עברית, ונשיר ונחלום על ארץ ישראל עד שנגיע אליה.

ואותם פליטים באמת היו צריכים להתגבר על הרבה הרבה מכשולים. קודם כל רק כדי להגיע לנמל שממנו תיקח אותם האניה הם היו צריכים הרבה פעמים ליסוע נגד החוק, ולהסתתר ולברוח ולעבור גבולות, והכל בגוף חלש חלש שעבר את השואה, ובלב מרוסק, אבל המטרה של להגיע לארץ ישראל עמדה להם מול העיניים, וכל פעם שהם חשבו על הרגע שהם יגיעו לארץ היה להם עוד קצת כוח.

אתם כבר מבינים שאותם ניצולי שואה לא סתם עלו לארץ כמו שאר היהודים שעלו לפניהם או אחריהם. הם היו צריכים מאוד מאוד להתאמץ ולהפליג בים בתנאים קשים – על זה תשמעו בימים הבאים, ולהתגבר על הסכנות. לכן קראו להם "מעפילים" . מעפילים אלו אנשים שמצליחים להגיע לפיסגה של הר גבוה גבוה.