יום הזכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעלות האיבה

​

שלום ילדים, היום הזה נקרא יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה, או בקיצור  "יום הזיכרון".
חלל זהו לוחם שנהרג.

חללי מערכות ישראל – זאת אומרת הלוחמים שנהרגו במלחמות ישראל.

זהו יום אבל לאומי במדינה– יום שבו בכל הארץ נוהגים מנהגים של אבל, כדי לזכור את כל האנשים שמתו מסיבה לאומית – זאת אומרת סיבה שקשורה לכך שהם נלחמו בשביל המדינה והארץ.  

חללי מערכות ישראל – אלו כל הלוחמים שמתו במלחמות או במבצעים צבאיים.

נפגעי פעולות האיבה – אלו היהודים שמתו בפיגועים של מחבלים.

​

היום הזה נקבע כדי שכולנו נזכור את כל האנשים שבזכותם יש לנו ארץ ומדינה חופשית, שבזכותם אנחנו לא סובלים היום תחת שילטון זר ואכזר ויכולים לחיות בארצנו.

​

שימו לב – שבוע שעבר היה יום הזיכרון לשואה ולגבורה, בו זכרנו את כל היהודים שמתו בשואה רק כי היו יהודים, היום אנחנו זוכרים את היהודים והלוחמים שנלחמו על המדינה והארץ שלנו.

​

אנחנו, בבית ספר הלל נתמקד בלוחמים של המחתרות, אלו שנלחמו נגד הבריטים והערבים עוד לפני שקמה המדינה שלנו. לוחמי ההגנה, האצ"ל והלח"י.

בניגוד לצה"ל היום שכל נער ונערה שמגיעים לגיל מסוים מחויבים בגיוס, לפני שקמה המדינה זה לא היה ככה, אף אחד לא הכריח את הנערים והנערות להתגייס למחתרות, ובכל זאת הם עשו זאת לגמרי מרצונם, ולא רק זה, חלקם היו אפילו מאוד מאוד צעירים – כמעט ילדים, ובכל זאת התגייסו לאחת המחתרות.
חלקם שיקרו ואמרו שהם גדולים יותר מהגיל האמיתי שלהם רק כדי שיגייסו אותם. גם אם המפקדים חשדו שהנער שאומר שהוא בן 16, בעצם רק בן 14, הם גייסו אותו בכל זאת בלי לשאול יותר מידי שאלות, כי היה חסר לוחמים כל הזמן. הבריטים היו רבים וחזקים, הערבים שלא רצו שתהיה לנו מדינה היו מאוד עוינים, ולנו כל הזמן חסרו לוחמים ונשק, לכן גייסו גם נערים ונערות מאוד צעירים.
אותם נערים ונערות היו צריכים לשמור בסוד את זה שהיו במחתרת, לא לספר כלום ולא להתגאות בפני אף אחד בפעולות שעשו, כי הכל היה סודי לגמרי. גם אם הם הרגישו שהלב שלהם מתפוצץ מרוב שהם רוצים לספר הם התגברו ושמרו הכל בסוד. הם ידעו שהם יכולים למות כשיצאו לפעולות ששלחו אותם, ובכל זאת עשו זאת.

חללי המחתרות הם לוחמים שחלקם נהרגו תוך כדי פעילות נגד הבריטים או הערבים, וחלקם נהרגו על ידי הבריטים עצמם – שפסקו גזר דין מוות להרבה מלוחמי המחתרות שהצליחו לתפוס.
זוכרים שהבריטים נהגו ביד קשה מאוד עם המעפילים? כך הם נהגו גם בלוחמי המחתרות שנתפסו, ולכן פסקו להרבה מהם עונש מוות! הם חשבו שכך היהודים בארץ יישברו וייכנעו לשלטון הזר. אך במקום שזה יקרה - פעילות המחתרות רק הלכה וגברה, הם הצליחו לאסוף יותר ויותר כלי נשק ולהעלות ארצה עוד ועוד מעפילים – את זה אתם כבר יודעים.

לעיתים הבריטים הסכימו להקל על עונש מוות שגזרו על לוחמי המחתרת – אבל היה להם תנאי – אם הם יודו בכך שהבריטים הם השליטים כאן בארץ ויפסיקו לעשות "צרות". אבל היו לוחמי מחתרת שהעדיפו למות ורק לא להגיד לבריטים שמגיע להם לשלוט בארץ.

אחד מלוחמי המחתרת שהוצא להורג על ידי הבריטים – אמר להם לפני שמת: "נשארנו בחיים, בכדי להבטיח חיים, חופש וכבוד לנו, לעמנו, ולבני בנינו לדורי דורות."

כשפרצה מלחמת העצמאות עדיין לא היה לנו את צה"ל. לוחמי שלוש המחתרות נלחמו בכנופיות הערבים ובצבאות ערב שעזרו להם. חלקם נהרגו בקרבות הללו.

תוך כדי המלחמה הקשה, ב ה' באייר תש"ח 14 במאי 1948 הכריז בן גוריון על הקמת מדינת ישראל ושלוש המחתרות התאחדו לצבא הגנה לישראל.

יום למחרת עזב השליט הבריטי האחרון את הארץ.