top of page

יום הזכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעלות האיבה

הטקס יפתח בשעה 11:05 לאחר הצפירה

הסיפור של סבא מנחם אייגר

סבא של טליה והדר זעפרני

שיר

על אם הדרך

מילים: נתן אלתרמן
לחן: נעמי שמר

על אם הדרך עץ עמד.
עמד נופל אפיים.
נומה, בן. הלילה רד.
ליל סער על המים.

הס, ילד. הספינה על צד
נוטה מזעף רוח.
על אם הדרך עץ עמד,
אין ציץ ואין תפוח.

אל זה העץ אי פעם, בן,
אבי אמך הגיע.
וצל ערבית בעץ קינן
ובד הוא לא הניע.

כבש בו ראש אבי אמך,
פניו לירושלים.
נשא בבכי תפילת מנחה,
עם אלוהיו בשניים.

אל זה העץ אביך, בן,
נקשר, עקוד בחבל.
ברזל ושוט הכוהו, בן,
וחם תימר ההבל.

וכשהיה כאש אדום
השוט החד מחרב,
צנח אביך ארצה דום,
לעת מנחה, עם ערב.

צנח ממזבחו לאט,
פניו לירושלים.
הס, ילד. הספינה על צד
כורעה, נושקת מים.

כורעת הספינה על צד,
עולה שלופת ציפורן!
על אם הדרך עץ נכרת,
נכרת ויהי לתורן...

הס, ילד. שער התהילה
לתורן יפתח.
הוא גם היום עמוד תפילה,
הוא גם היום מזבח.

על אם הדרך עץ עמד
ולא יפול אפיים.
הס, ילד. הספינה על צד
חותרה, בוקעת מים.

רקע היסטורי

בסימן חללי המחתרות

AUD-20200427-WA0078
00:00 / 05:32

שלום ילדים, היום הזה נקרא יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה, או בקיצור  "יום הזיכרון".
חלל זהו לוחם שנהרג.

חללי מערכות ישראל – זאת אומרת הלוחמים שנהרגו במלחמות ישראל.

זהו יום אבל לאומי במדינה– יום שבו בכל הארץ נוהגים מנהגים של אבל, כדי לזכור את כל האנשים שמתו מסיבה לאומית – זאת אומרת סיבה שקשורה לכך שהם נלחמו בשביל המדינה והארץ.  

חללי מערכות ישראל – אלו כל הלוחמים שמתו במלחמות או במבצעים צבאיים.

נפגעי פעולות האיבה – אלו היהודים שמתו בפיגועים של מחבלים.

היום הזה נקבע כדי שכולנו נזכור את כל האנשים שבזכותם יש לנו ארץ ומדינה חופשית, שבזכותם אנחנו לא סובלים היום תחת שילטון זר ואכזר ויכולים לחיות בארצנו.

שימו לב – שבוע שעבר היה יום הזיכרון לשואה ולגבורה, בו זכרנו את כל היהודים שמתו בשואה רק כי היו יהודים, היום אנחנו זוכרים את היהודים והלוחמים שנלחמו על המדינה והארץ שלנו.

אנחנו, בבית ספר הלל נתמקד בלוחמים של המחתרות, אלו שנלחמו נגד הבריטים והערבים עוד לפני שקמה המדינה שלנו. לוחמי ההגנה, האצ"ל והלח"י.

בניגוד לצה"ל היום שכל נער ונערה שמגיעים לגיל מסוים מחויבים בגיוס, לפני שקמה המדינה זה לא היה ככה, אף אחד לא הכריח את הנערים והנערות להתגייס למחתרות, ובכל זאת הם עשו זאת לגמרי מרצונם, ולא רק זה, חלקם היו אפילו מאוד מאוד צעירים – כמעט ילדים, ובכל זאת התגייסו לאחת המחתרות.
חלקם שיקרו ואמרו שהם גדולים יותר מהגיל האמיתי שלהם רק כדי שיגייסו אותם. גם אם המפקדים חשדו שהנער שאומר שהוא בן 16, בעצם רק בן 14, הם גייסו אותו בכל זאת בלי לשאול יותר מידי שאלות, כי היה חסר לוחמים כל הזמן. הבריטים היו רבים וחזקים, הערבים שלא רצו שתהיה לנו מדינה היו מאוד עוינים, ולנו כל הזמן חסרו לוחמים ונשק, לכן גייסו גם נערים ונערות מאוד צעירים.
אותם נערים ונערות היו צריכים לשמור בסוד את זה שהיו במחתרת, לא לספר כלום ולא להתגאות בפני אף אחד בפעולות שעשו, כי הכל היה סודי לגמרי. גם אם הם הרגישו שהלב שלהם מתפוצץ מרוב שהם רוצים לספר הם התגברו ושמרו הכל בסוד. הם ידעו שהם יכולים למות כשיצאו לפעולות ששלחו אותם, ובכל זאת עשו זאת.

חללי המחתרות הם לוחמים שחלקם נהרגו תוך כדי פעילות נגד הבריטים או הערבים, וחלקם נהרגו על ידי הבריטים עצמם – שפסקו גזר דין מוות להרבה מלוחמי המחתרות שהצליחו לתפוס.
זוכרים שהבריטים נהגו ביד קשה מאוד עם המעפילים? כך הם נהגו גם בלוחמי המחתרות שנתפסו, ולכן פסקו להרבה מהם עונש מוות! הם חשבו שכך היהודים בארץ יישברו וייכנעו לשלטון הזר. אך במקום שזה יקרה - פעילות המחתרות רק הלכה וגברה, הם הצליחו לאסוף יותר ויותר כלי נשק ולהעלות ארצה עוד ועוד מעפילים – את זה אתם כבר יודעים.

לעיתים הבריטים הסכימו להקל על עונש מוות שגזרו על לוחמי המחתרת – אבל היה להם תנאי – אם הם יודו בכך שהבריטים הם השליטים כאן בארץ ויפסיקו לעשות "צרות". אבל היו לוחמי מחתרת שהעדיפו למות ורק לא להגיד לבריטים שמגיע להם לשלוט בארץ.

אחד מלוחמי המחתרת שהוצא להורג על ידי הבריטים – אמר להם לפני שמת: "נשארנו בחיים, בכדי להבטיח חיים, חופש וכבוד לנו, לעמנו, ולבני בנינו לדורי דורות."

כשפרצה מלחמת העצמאות עדיין לא היה לנו את צה"ל. לוחמי שלוש המחתרות נלחמו בכנופיות הערבים ובצבאות ערב שעזרו להם. חלקם נהרגו בקרבות הללו.

תוך כדי המלחמה הקשה, ב ה' באייר תש"ח 14 במאי 1948 הכריז בן גוריון על הקמת מדינת ישראל ושלוש המחתרות התאחדו לצבא הגנה לישראל.

יום למחרת עזב השליט הבריטי האחרון את הארץ.

סיפורים

רועי שוקרון 

דוד של בועז והדס שוקרון

רועי.jpg

בן נירה ויואל. נולד ביום י"ג בחשוון תשל"ז (6.11.1976) בנתניה, בן ונכד בכור למשפחתו.
שנים אחדות אחריו נולד אחיו מתן. "מתן הצטרף למשפחה ואתה את מלוא תשומת-הלב איבדת," מספרת אמו, "אבל בחן שמרת על מקומך במשפחה. לפעמים רבתם, אבל חברים הייתם." ואחרי זמן קצר נולדה הבת מיכל: "כשאתה כמעט בן שש, למשפחה הצטרפה מיכל, אחותך הקטנה, ואתה, האח הבכור, כל כך התרגשת שבכית משמחה. אח גאה היית."

חמש שנותיו הראשונות של רועי עברו עליו בנתניה ואז עברה המשפחה לפרדס חנה. רועי למד בבית-הספר היסודי "ישורון" וכשהיה בן עשר עברה המשפחה לשכונת רמות בירושלים ורועי הצטרף לבית-הספר הממלכתי-דתי רמות ב'. תלמיד חרוץ ושקדן היה, שזכה בתעודת תלמיד מצטיין. בנוסף ללימודים היה רועי חבר בתנועת "בני עקיבא", חניך מתמיד שהשתתף בכל טיול ובכל מחנה.

כשעלה רועי לכיתה ט', נסעה המשפחה לשנה לבוסטון בארצות-הברית. תחילה היו לו קשיים רבים, אך רועי נאבק בלי לוותר, למד היטב אנגלית ועם הזמן השתלב היטב, בלימודים וגם בחברה. מגיל צעיר רועי אהב מאוד לקרוא ספרים מכל הסגנונות. "ביתנו היה קרוב מאוד לספרייה," מספרת אמו, "וכמעט כל יום ביקרת בה. עד שהגעת הביתה, את הספר סיימת לקרוא." עתה, משלמד אנגלית, נהג רועי לקרוא גם ספרים רבים באנגלית.

כשחזרה המשפחה לארץ החל רועי ללמוד בתיכון "הימלפרב" בירושלים, ביום לימודים ארוך במתכונת של בית מדרש. מספרת האם נירה: "התלוננתי באסיפת הורים שאתה לא משקיע בהכנת שיעורים בבית, וירמי המחנך שלך הוכיח אותי שגם כך אתה משיג ציונים גבוהים..."

בתקופת התיכון התחיל רועי להתנדב ב"מגן-דוד-אדום" בירושלים. עד מהרה הוא "נדבק בחיידק מד"א", התחנה הפכה להיות לבית השני שלו והוא העביר שם בהתנדבות את רוב לילותיו עד גיוסו לצה"ל.

בחודש מרס 1995 התגייס רועי לצה"ל ובהתאם לבקשתו שובץ כלוחם בחטיבת "גולני". בסיום המסלול נשלח להיות מש"ק מודיעין, אך ביקש לחזור לפלוגה רובאית ונשלח לקורס חובשים. בחודש יוני 1997 סיים רועי קורס חובשים כחניך מצטיין, ושובץ כחובש בפלוגה שישבה בלבנון.

ביום כ"ה באב תשנ"ז (28.8.1997) נפל רועי בקרב בגזרה המזרחית של רצועת הביטחון בדרום לבנון. יומיים קודם-לכן הוא יצא עם חבריו לפעילות, וקבוצת הלוחמים שהתה כארבעים שעות במארב בוואדי סלוקי בדרום לבנון. ביום חמישי בבוקר נתקלו בחוליית מחבלים. בקרב שהתפתח הצליחו הלוחמים לחסל כמה מחבלים, אך בשריפה שפרצה בשדה הקוצים בו שהו נהרגו חמישה מהלוחמים, ביניהם רועי. עימו נהרגו: סמ"ר אורן זריף, סמ"ר אושרי שוורץ, סמל קסהון שמטו וסמל ידג שמעון.

בן עשרים-ואחת היה רועי בנופלו. לאחר מותו הועלה לדרגת סמ"ר. רועי הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בהר הרצל, ירושלים. הותיר אחריו הורים, אח ואחות.

ד'

ראשית

ביכורים

ג'

כרמל

גלעד

ב'

גפן

רימון

א'

א'1

א'2

bottom of page